ההר המרושע והטלפון שאינו עונה
 |
נכשלנו בקיץ אחד, כי עודנו נכנסים אל היער העוטר את תחתית מדרונו והשמים מעלינו תכולים, ממש כמי הנחל הזורם ממנו, התקדרו פניו ובחטף הנחית על ראשינו – שבעה ישראלים שהחליטו לעבור אותו - עננים שחורים עמוסי גשם, שלג, רוחות-קרח וכל הגועל-נפש שההר יודע להציג לראווה.
באומדן מהיר של הציוד הדל שעמד לרשותנו בכל מה שנוגע לביגוד חם, מזון ואש החיוניים כל-כך לתנאי מצור בשלגים, התברר שאנחנו לא הולכים לצרפת אלא נוסעים לשם, כמו בורגנים, ולעזאזל הגבורה.
לוח-הזמנים שלנו היה מכווץ ונאלצנו להתחיל לרדוף אחרי השעון תוך שילוב כל אמצעי התחבורה העומדים לרשות בני חבל אראגון המשתרע בלב הפירנאים, בצידם הספרדי וגם בצידם הצרפתי - ג'יפים, עגלות, רכבת-הרים, מוניות ושאר תובלות הדרך שאינך יודע לעולם בוודאות אם ימצאו, אם לאו.
|
המומים מיפיה של אראגון דהרנו כמטורפים עד העיירה חאקה, שם אמרנו לעלות ברכבת-הרים שתזחיל אותנו לסומפור – הנעלם היה ומה הלאה. איך עוברים בסומפור מצד א' של הרכס לצד ב' שלו. צ'יוואווה בישרה לנו שיש אוטובוס אחד ביום, שהשעה בה הוא יוצא מתאימה בדיוק לזמן בו מגיעה הרכבונת מחאקה לסומפור, ושהכל בסדר. אחרי בירור נוסף הודתה הנ"ל שהיא לא יודעת כמה אנשים רשומים כבר לנסיעה באוטובוס הבודד הזה, ושבעצם כדאי לדאוג מראש להזמנה טלפונית של המקומות כדי שלא נעמוד בערב גשום וסוער בלב ההרים לבושים כמו לטיול במדבר, ונמצא עצמנו מול זנב עשן של אוטובוס מלא באינטליגנטים שטרחו ודאגו להזמין מקומות מראש. היות שלרשותנו עמדו כשעתיים עד שתזוז הרכבת מחאקה, לא נותרה לצ'יוואווה ולי כל ברירה, אלא הלכנו לתא-טלפון ציבורי, ובילינו את הזמן ברומנטיקה הלוהטת שעשויה להתפתח בתא זכוכית בלבה של עיירה באראגון. |
|
בספר הטלפונים לא הופיע המספר של תחנת האוטובוסים בסומפור, ולכן התעניינו במשטרה ובמודיעין ובכל מקום שרק אפשר ולשווא. סופו של מאמץ שפקיד דואר מנומנם תרם לנו את המידע הדרוש, אלא שהתברר שבמספר הזה לא עונים. כל שחייגנו עד שאצבעותינו התקצרו – אף אחד לא טרח להרים את השפופרת שם בצד השני של הקו, בין ההרים. נראה לנו מוזר שבמסוף גבול בין שתי ארצות-תרבות, מול התור ההומה אדם, לא ישימו שלושה פקידים לפחות, ששניים מהם יטפלו בקהל ואחד יענה על טלפונים ויקבל הזמנות.
זמננו תם, ולבנו קרטע באי-סדירות מוחלטת מחשש מה יהיה כשנגיע ולא יהיו מקומות באוטובוס לצרפת. ולא עמדה לנו תבונתנו ועורמתנו, קמנו והמרנו על נסיעה ברכבת, ריצה מטורפת אל הטרמינל של האוטובוס והידחפות ים-תיכונית פראית בתור כדי לנסות ולהשיג אולי את המקומות האחרונים – אם נותרו.
זמן קצר אחרי-כן עמדנו נבוכים בתחנה שוממה ונידחת שרק הרים נישאים ושחורים, מוכי גשם וערפל, מקיפים אותה מכל עבר. האדם החי היחידי שראינו בה היה זקן אחד, לא מגולח ושיכור כלוט, שנע שם בקושי על רגליו, מתנודד כהוגן. שאלנו אותו איפה הטרמינל לצרפת - גיהוק ריחני יצא מלועו כשהוא אמר משהו בסגנון - "שם". "שם" לא היה טרמינל וגם לא אוטובוס. למען האמת גם אנשים לא היו "שם". בלית-ברירה שאלנו את הקונדוקטור של הרכבת איפה האוטובוס לצרפת. הוא כמובן לא ידע. שאלנו זקנה תועה אחת איפה והיא אמרה "פה". זה היה טוב כמו ה"שם" של השיכור.
 |
מדריך מקוצר המקום
אראגון, ובמדוייק יותר – ממלכה עתיקה בפירנאים, היום מחוז בצרפת ומחוז בספרד.
האנשים
אראגונזים. קרבת דם לספרדים, לצרפתים מהזן העתיק - לנגדוק וגם לבאסקים.
מפלס נחמדות
גבוה עד גבוה מאוד.
ציוד חיוני
כסף ספרדי (פסטה) וצרפתי (פראנק).
נקודות חשובות
קניון אורדסה בספרד, הר פרדידו – על הגבול, העיירה גאווראני בדרום צרפת.
מי שרוצה
יכול לנסות לנסוע באות ונתיב ובאותו אופן שמתואר ברשימה.
