מי שמע על נהר הנהאני בטריטוריות הצפון מערביות בקנדה?

זה עתה ירדתי מסירת הגומי, שהיתה ביתי במשך קרוב לשבועיים; והאמת, של עוד 17 משוגעים/הרפתקנים/סקרנים/רודפי חלומות ילדות (מחקו את המיותר) ועוד 5 אנשי צוות קנדים קשוחים ומופלאים - ובסך הכל ארמאדה של 5 "זודיאקים").
הבית השני שלנו היו אהלים על גדות הנהר, בגבול היערות ובחזית גיחותיהם של דובות וגוריהן, זאב אפור, איילים, סנאים, חתולי בר, ביזונים, עורבים שחורים, עורבנים, ברווזים ואווזי בר, חופמים קטנים ועיט אחד, גדול ובלתי מזוהה.... את חלקם בלבד ראינו בעינינו. חלק אחר הותיר את עקבותיהם במאהל ....
זירת האירועים - הנהר נאהאני עתיר המפלים, הקניונים, הזרמים המתעתעים והמערבולות. 260 ק"מ נטו ביובל של המקנזי, הזורם אל האוקיאנוס הארקטי.
המקום על פני הגלובוס - רכס מקנזי בצפון מערב קנדה, על סיפו של חוג הקוטב. 
איך מגיעים? - במטוס אמפיבי קטן שממריא מפורט סימפסון ונוחת על מי הנהר, בערפם של מפלי וירג'יניה - כמעט 100 מטרים של שני מסכי קצף רועמים; המפל הגבוה בכל צפון אמריקה וכפול בגבהו מהניאגרה.

האופי - גשום, בוצי, סחוף רוחות, שמשי, בהיר, קודר, זורח, מסעיר, אכזרי לעתים, רך לפעמים ומסעיר כל הזמן.  מעמיד את הבא בשערי הנהר (ובסך הכל מדי שנה, מיטלטלים על מימיו 500 איש בלבד)מול עצמו, מול יכולותיו הגופניות והנפשיות. משהו על גבול המיסטיקה באזור הדמדומים של ההתגרות בגורל.
סביב המדורות בגשם ובערפל ניסינו לייבש את הבגדים הספוגים. משלא צלח הדבר - שרנו ורקדנו כדי לא לבכות ולקרוס. לילה בהיר אחד הופיע זוהר הקוטב. לילות אחרים היו של ירח מסנוור או של ערפל מעוור.
מה חיפשנו שם ? - הוא שאמרתי: מיסטיקה של הרפתקה, מתיחת שרירים מול היכולת, טבע פרוע ומזוקק  בהגדרה שלו.
לראשונה בחיי המסעות הארוכים והנידחים שלי, שהבנתי לאשורו את המושג הבלתי ניתן לתרגום מדוקדק - Wilderness; עד כדי כך, שבעלי החיים שם לא מכירים כלל בני אדם ואם נתקלים בהם, הרי שהם נמלטים מייד מפני היצור על שתיים, או מזה שמיטלטל ב"זודיאק" על פני הזרם, שהן, החיות, אפילו לא מעזות להכנס אליו.
מומלץ - לחזקים ולנועזים בלבד. ולכאלה, שמוכנים להכנס לבוץ חייהם, תרתי משמע, ולצאת ממנו עם חיוך של ילד שהגשים חלום.