לעיט הסלעים החליפו את השם וקוראים לו עיט זהוב, כמו באנגלית – Golden Eagle ומכאן ואילך הוא הפך - בכל ארצות המערב - לעוף שמור ומוגן, שצפרים מתגנבים אל צוקי הקינון שלו עם מצלמות, וחוזרים הביתה עם התרגשות ועם צילומים של היפיוף. אם יש להם מזל – אז גם עם צילום כשהוא מאכיל את הגוזלים העצבניים שלו.
אי שם בעלומי, הייתי משתלשל גם אני באמצעות חבל, אל קינים של עיטים גדולים בארצנו הקטנטונת, כדי לחמוס גוזלים מקיניהם להרף עין, שבו הם היו עוברים בדיקות וטיבוע אצל חברי, יוסי לשם, מי שהיום הוא פרופסור ומומחה-על לענייני עופות דורסים.
לו היו דורשים ממני היום לעשות כדבר הזה ואף הייתי נענה, הרי שאולי הייתי מצליח לקבל תעודת גנב מונגולי או קזאח מהרי אלטאי; שהם הם אדוני העיטים האלה, שבוזזים את גוזליהם מן הקינים שבצוקים – ולא רק להרף עין של "טיפול מדעי" – ומגדלים אותם כאם רחומה את ילדיה.
עד שיתבגרו ויפרשו כנף יאמנו אותם לעוט על טרף, לרסק את עמוד שדרתו ולהביאו אל בעליהם - הצייד המונגולי או הקזאח מהרי אלטאי - כדי לקבל מנת בשר חי ונוטף מידיהם, בתמורה למלקוח עטור הפרווה: שועל, זאבון, ארנבת, מרמיטה, גור זאב מתבגר.
והנה תיארתי במעט מילים את מעגל חייו של הצייד ממערב מונגוליה: חומס קינים באביב המוקדם, מאלף גוזלי עיטים גנובים במשך כשלוש שנים, צד באמצעותם חיות פרווה עם בוא החורף, ומראשית הקיץ ועד סופו נח מהציד ומאמן את העיט שלו.
איני יודע במדוייק מתי התחיל המנהג שהפך למסורת ומעוטר בפסטיבל ססגוני – "פסטיבל העיט הזהוב". כל ימות השלטון הסטלניסטי המדכא במונגוליה (1924- 1992) נמנע מן המונגולים לקיים שום ארוע פומבי הקשור למורשת הלאומית-עממית-תרבותית שלהם, ואפילו לנדוד נאסר על עם הנוודים הזה...
התמזל מזלי לפני שנים רבות ונודע לי שבמערב מונגוליה, באזור חיותם של המונגולים הקזאחים, עומד להתקים חג העיט (לא פסטיבל....). רצתי לשם כמו משוגע עם חבורה קטנה של מוטרפים כמותי. השלג הראשון נפל עלינו בעודנו חוצים את ערבותיה האין-סופיות של הארץ, כמעט וקפאנו מהקור ולנגד עינינו הפכו נחלים זורמים לנתיבי קרח.
היות שלא סיפור המסע ההוא מסופר כאן, "נחסוך" את תיאור המגורים אצל מגדל ומאלף עיטים, את היציאה אתו – רכובים על סוסים – לאימוני העיט שלו (וליתר דיוק, עיטה ענקית, שמוטת כנפיה כמעט 3 מטרים), את מגוריה של העיטה הזו באהלו של מגדלה וכיצד היתה מקבלת מדי ערב מרק בשר להנאתה ועוד ועוד מעשיות מלאות "מיץ". כל אלה, אכן, סיפורים נפלאים, אלא שאנו כאן במעשה החג הגדול של הציידים על ספו של החורף: מצעד הראווה והצגת העיטים, התחרות בין הציידים לבין עצמם – העיט של מי ממושמע יותר, מהיר יותר, מדוייק יותר וקטלני יותר.
הפרס למנצחים חולק בדרך המופלאה: גור זאבים ושועל חיים, שנדונו להקרע לגזרים בטפרי העיטים המנצחים, ורדיו "טרנזיסטור" ישן לבעליהם ....
וכדרך ששמועה על חגיגה מלאה צבע ורגש עושה את דרכה היום אל כל קצווי תבל - אמנם לא נמצאים מבקרים זרים רבים מדי בחגם של הציידים - אבל החג הפך לפסטיבל, ואם פסטיבל אז גם מעטפת מנהלתית של מנהלים ומארגנים ומתווכים. יש מי שמוכר סדקית ומזון ונמצא מי שפותח דוכן לשתייה ומונגוליה צהלה ושמחה.
סיפור הפסטיבל הזה הוא סיפור של תמונות, והריהו לפניכם. נכון, אמנם הצילומים הם מיותר מאשר בפסטיבל אחד, אבל מה זה משנה? הציידים אותם ציידים, העיטים אותם עיטים, מונגוליה אותה מונגוליה, בשלג או באור השמש. מי שמתחלפים אלה רק חיות הפרס המשוסעות בסוף החגיגה ....
:בגלריית התמונות אנחנו רואים (לא בהכרח לפי סדר הופעת)ן
1 – הצייד והעיט שלו ניצבים בתקופת האימונים הקיצית בנקודות תצפית גבוהות בהרים, וברגע שאחד משניהם מזהה טרף אפשרי, הצייד ישחרר את העיט מזרועו כדי שהדורס לא ישכח את "תלמודו" ויחזור אל מיומנויות התקיפה שלו מעונת הציד הקודמת
2 – יחסי הצייד והעיט הופכים ברבות הזמן לקשר חם, מכמיר לב. העיט מבלה עם בני המשפחה באוהל ואוכל אתם. בוא גם זוכה למרק בשר, לא כשיריים אלא בהגשה מיוחדת מתוך הכלי הפרטי שלו. אכן קשים חיי הציפור ....
3+4 – כשהעיט ובעליו יוצאים למסע משותף, ובמקרה הזה הם יוצאים אל חג העיט - מהלך ארבעה ימי רכיבה, ראשו של העיט מכוסה בדרך כלל בכובע, כדי שלא יראה את המתרחש, את הסביבה הלא מוכרת ואת מה שלא יהיה, שהוא לא צריך לראות. כך לא יבואו לו "רעיונות" בראש הציפור שלו.... עם שהצמד פוגש בזרים בדרך, כמונו למשל, מייד הצייד מסיר את כיסוי הראש והעיניים של הדורס שלו ומציגו לראווה בגאווה, ולפי מבע הפנים – גם בהרבה אהבה.
5+6 – הדרך אל חג העיט, חוצה את מונגוליה מקצה לקצה ומימי שמש בהירים אל ימי שלג מצמיתים
7 – קבוצת ציידים ועיטיהם מגיעה אל אזור הפסטיבל ברכיבה, בערך ארבעה ימים אחרי שעזבו את אהליהם, אי שם בהרי אלטאי, עם העיטים על זרועם.
8+9 – השלב הראשון של החג, תוך כדי התכנסות איטית של המשתתפים בו (הם מגיעים ממרחקים עצומים וברכיבה....) הוא הצגת העיטים בפני חבר השופטים. יש שעושים זאת בעמידה טקסית מול הטריבונאל ויש שרוכבים בפניו, עם העיט שניצב על זרוע הרוכב.
10 – הטריבונאל, ובעברית של חג "חבר השופטים". כאן בודק אחד השופטים את הטרנזיסטור שמיועד להנתן כפרס לבעלי העיט המצטיין.....
11+12 – התחרות מתחילה בשלב הצגת העיט כמי שעבר אילוף כזה, שלקריאת בעליו יחזור אליו אחרי ששוטט בשמים כדי למלא את משימות התקיפה והציד שלו. כאן, לראשונה מאז שיצאו יחדיו מהמאהל, משחרר הצייד את העיט ומאפשר לו להמריא אל על בחפשיות.
13+14 – בה בעת שהצייד המתחרה טורח עם העיט שלו להצטיין כדי לזכות בתהילה, יושבים הציידים המתחרים מול עיטיהם מכוסי העינים, עוסקים במתן הערות מרושעות והעברת ביקורת על כשלונותיו האפשריים של העיט המרחף מעל המקום כמו גם על יכולותיהם היוצאות דופן, כמובן, של העיטים שלהם.....
15-19 - השלב הקריטי בהוכחת הקשר האמיתי של העיט אל הצייד, היא ביכולתו ובנכונותו לחזור לקריאת בעליו מן הרקיע החפשי אל זרועו המושטת, ולא זו בלבד, אלא להתייצב על הזרוע תוך כדי שהצייד דוהר על סוסו. כאן נראים שלבים בהתקדמות הדורס הענק הזה אל הפרש (ולמען הגילוי הנאות: לא צילמתי את הכשלונות......)
20 – משתם הפרק הזה, יש להראות לשופטים שהעיט לא רק חוזר אלא גם יודע לתקוף כמו שצריך. כדי לעבור את הפרק הזה, מצטייד הצייד בפוחלץ של בעל חיים. זה יכול להיות כל אחד מחיות הציד שהעיט מאומן להרוג: ארנב, שועל וכיו"ב.
הפוחלץ נקשר לחוט ארוך ונגרר על הקרקע מאחורי הסוס שעליו רוכב הצייד ומושך אתו את פוחלץ הפתיון.
תפקיד העיט במרומים הוא לזהות את תנועת הפתיון – תכונה שבטבע החפשי, היא זו ש"מפעילה" את אינסטינקט התקיפה – ומייד לעוט על חיית הדמה וללכדה בטופריו תוך כדי "מנוסתה"....
21-23 - העיט אכן מזהה את הקרבן המדומה ועט עליו תוך שהוא מכוון את מעופו אל "חיה" נמלטת וסופו של דבר לוכד את הפוחלץ בטופריו.
24 – העיט הזהוב עומד על טרפו, שאותו לכד במאמץ רב וסומר באיום את נוצות ערפו הזהובות (זה מקור שמו), שחלילה לא יעז השופט המכובד ליטול ממנו את מה שלכד. השופט, שגם הוא שייך לחבורת הציידים, יודע שאם העיט יתפוס את זרועו, הוא ילפות אותה בטפרי הסכין שלו בעצמה של 750 ק"ג, מה שיחורר אותה ויותיר אותו עם זרוע מרוסקת. לכן הוא מצוייד בכפפת מגן עבה ורבת שכבות, כדי למנוע מעצמו צרה כזו.
25 – ברגע שהצייד מכסה את ראשו ועיניו של העיט, מלאכת חילוץ הפתיון הופכת לאפשרית, ואז העיט מוצב מחדש על זרוע בעליו כדי להמתין להחלטת השופטים, באיזה מקום הוא מוצב ברשימת העיטים והאם יזכה ברס המיוחל – חיה אמיתית שאותה ילכוד וישבע בלי לחלוק אותה עם בעליו הנודניק....
26+27 – שועל צעיר וגור זאב מחכים באימה למותם בטופרי העיטים המנצחים. מעשה רשעות כזה לא היה "עובר" בשלום בשום חברה שרחקה דורות מציד. עדיין כאן, בפינות המרוחקות של מונגוליה, תוספת החלבונים החיונית בימי החורף (45 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, הן הטמפרטורות של החורף בהרי אלטאי כמו גם בערבות הפנימיות סחופות הרוח של לב מונגוליה)
28-30 - העיט המנצח זכה. כאן הצילום הוא של ארנבת הפרס, שעל אף צבע ההסוואה שלה על רקע השלג וזריזותה הטבעית, לא היה לה שום סיכוי מול העיט הזהוב. עובדה, בתמונה האחרונה היא כבר בטפריו, וכיצד הוא משסע אותה במקורו המאונקל לא תראו כאן כי לא עמד בי לבי לצלם .....
12.4.2019-YNET פורסם ב
