.jpg)
.jpg)
היא גדולה כמו צרפת בערך וחיים בה כמאה וחמישה עשר מיליון סינים. יותר מאשר הצרפתים בארצם. היא לא ערש התרבות הסינית, כי התואר הנכבד הזה כבר הוקדם ושוייך לצפון, וסצ'ואן נמצאת בדרום המערב. על פי הגדרתן של חברות התעופה הסיניות הרבות מספור, סצ'ואן היא במערב סין, (ששם נמצאות שינג'-יאנג, טיבט וצ'ינג-חאי).
תרומתה ההיסטורית של סצ'ואן להתגבשותה של סין כאימפריה קדומה, רבה משל כל שש הממלכות הסיניות העתיקות, שיצרו את האיחוד הגדול במאה השלישית לפנה"ס. כי היא, ממלכת שׁוּא הקדומה, היתה חלק ממלכת צ'ין, מוצאו של הקיסר הסיני הגדול שי-חואנג-די, אשר יצר במאה השלישית לפני הספירה את הקיסרות הגדולה הראשונה. אין כלל אפשרות לחשוב היום על המכלול הסיני ללא מליוני האכרים של סצ'ואן, המוציאים מדי שנה את מאות אלפי טונות האורז משדות הבוץ שלה, ללא השפה הסינית הסצ'ואנית השורקנית מעט, ללא "אופרת סצ'ואן", שהיא מאושיות התרבות המוסיקאלית הסינית, ללא "מטבח סצ'ואן", שאיכותו הנודעת בעולם כולו נשענת על הדקדקנות הדאואיסטית המורכבת ואשר נוגעת ישירות במושגי ההתקרבות המרבית לנצח, באמצעות אכילה נכונה, בסדר נכון וביחס קוסמי כמעט שבין מנה למנה.
סין, בעיני רבים במערב, אינה "מושלמת" ללא סממנים סיניים שהפכו לסמלים בלעדיים, כמו אסכולת צ'נג-דו (בירת סצ'ואן) של ייצור המשי, דוב הפנדה והקוף הזהוב האנדמים ליערותיה של סצ'ואן, וללא שמורות הטבע הקולוסאליות שלה, שלפחות שש מהן נמצאות ברשימת 'אתרי המורשת העולמית' של אונסק"ו.
הביטוי השגור אצל ספרי ההדרכה ומצטטיהם הוא, שסצ'ואן הנה "סל האורז והתה של סין". הביטוי נכון בחלקו, שכן אינו בלעדי לארץ רחבת הידיים הזו, כי ''סלים'' כאלה פזורים בכל רחבי המעצמה הענקית.
עוד פחות נכון היה זה בימי "מהפכת התרבות" של שנות השישים והשבעים במאה שחלפה, כשרוח עוועים שטפה את סין בגל עכור, צררה אז בכנפיה את חורבן הכלכלה הסינית והתמוטטות מערכותיה החברתיות. ממשלת סין נאלצה לחלק אז לְאזרחים בסצ'ואן אישורים כתובים כדי לפשוט יד ברחובות הערים, בלוחות זמנים מדוייקים ועל פי חלוקת מרחבי הפעילות ברשות הרבים. כך אירע, בפעם היחידה דומני בתולדות המין האנושי, שממשלה הנפיקה תעודת קבצן למי מנתיניה.
את הדבר הזה ראה במו עיניו דנג-סיאו-פינג, שסייר שם כבכיר במפלגה, בטרם שהיה לראשה ומנהיגה של סין אחרי מותו של מאו דזה דונג וחיסול "כנופיית הארבעה" אשר קמה אחריו. הוא, שנולד למשפחת איכרים בסצ'ואן, חרק בשיניו ומומחים לביוגרפיה של המנהיג הגדול הזה טוענים, כי זו היתה נקודת הזמן בה נשבע להחזיר לסין את כוחותיה הכלכליים ולחלצה מן המשבר הקשה ומן הרעב המביש, אשר ממנו סבלו מגדלי המזון המסורתיים שלה.
סצ'ואן איננה יחידה גיאופוליטית הומוגנית. שמה – "ארבעה נהרות" – אמנם רומז לכך שגדול נהרות סין, הצ'יאנג-ג'יאנג (הבריטים סרסו, כמעט כדרכם, את שמו של הנהר והנחילוהו לעולם המערבי בשיבוש – יאנגצה), נוצר בלבה של הארץ מחיבור ארבעה נהרות גדולים – צ'יאנג, מין, דאדו ויאלונג, אך טעות היא לחשוב שהארץ בנויה רק מארבעת עמקי הנהרות ומהמשכם הענק – הצ'יאנג ג'יאנג. במערבה מתנשאים הרי ענק, שוליהם המזרחיים של ההימאלאיה, לגובה של יותר מ –
והגבעות, גושי גראניט כבדים ומשוננים – שהנודע בהם הוא הר "הקשת היפה", א-מיי שאן - מכוסים ביערות סובטרופיים סבוכים ובחורשות אינסופיות של במבו. בנקיקיהם התלולים זורמים נחלים צלולים ועזי זרם, מנזרים בודהיסטים ודאואיסטים בנויים בפינות שונות של ההרים האלה, על פסגותיהם ובתוך היערות. מאות קילומטרים של שבילים מרוצפים ומדורגים משתרגים בין הפסגות והמנזרים, על המדרונות ובסבכי היער סביב הפלגים. אלו מעשי ידיהם של מליוני עולי רגל במשך מאות דורות, שבמהלכם קודשו ההרים כמושב לאלים, כמקומות להתגלות, כמפלטי התבודדות של ענקי הרוח הסינים ושל משורריהם.
חלקה הגבוה של סצ'ואן, במערבה ובצפונה הוא חלק מן הממלכה הטיבטית העתיקה סי-קאנג, וכמו פעולות אחרות שנעשו בסין בתקופות שונות, "זכתה" סצ'ואן בסי-קאנג אחרי קריעתה לגזרים של טיבט הפיאודלית דתית, של מנהיגי המסדרים והמנזרים, אחרי מרידתו האומללה של הדלאי-למה העלם, בשנת 1959.
כמויות הגאז הטבעי והפחם הטמונים באדמתה, הם הזהב המודרני אשר החליף את הזהב האמיתי, שגם הוא נכרה במקומות "סודיים" בסצ'ואן. כמעט ואין אוצר טבע מוכר, שסצ'ואן לא מבורכת בו, ומשהחליטה סין להפיק חשמל בהקפים שלא נודעו עוד, נטלה הממשלה את נהר הענק – הצ'יאנג-ג'יאנג – סכרה אותו במורדו, על גבול סצ'ואן וחוביי. שלושת הקניונים הענקיים שבלב אפיקו הולכים ומתמלאים במים, כדי להפוך בשנים הקרובות לאגם מאחורי סכר ענק, אשר באמצעותו יפיקו את האנרגיה, שעליה חלמה ההנהגה הסינית של דנג-סיאו-פינג הסצ'ואני. המפעל הכמעט דמיוני הזה מלווה בפינוי מאות אלפי אכרים, שכפריהם כבר הוצפו או שעתידים להיעלם מתחת למי האגם החדש.
סצ'ואן היתה גם שדה הניסויים הראשון בסין המודרנית, אשר סללה בה את הכביש המהיר הבין עירוני הראשון שלה. ארבע מאות הקילומטרים לערך בין צ'נג-דו, בירתה של סצ'ואן, לבין עיר הענק צ'ונג-צ'ינג - שהיתה הבירה, קודם שתפחה לממדי ענק ולפיכך הוצאה מסצ'ואן וקבלה מעמד של פרובינציה בעלת ממשלה (כבייג'ינג, שנגחאי ומעט ערי ענק נוספות) – נסללו בעמל כפיים ממש שלחיילים וסטודנטים מגוייסים, עובדי אָנְגַּרִיָּה אזוריים ואסירים פועלי כפייה. המפעל חצה בעוורון מוחלט שדות אורז וכפרים, ומומש בתוך כשנה בלבד, בבוץ האין סופי של ארץ סגרירית הגשומה כמעט תשעה חדשים בשנה. אותו אקלים אפור שמים ומזרזף הוא גם המקור לפתגם הסיני המחוייך, ש"אם השמש זורחת, הכלבים בסצ'ואן נובחים עליה"......
צ'נג-דו היא היחידה מעריה הגדולות של סצ'ואן, שעל אף המודרניות הקולנית, עדיין מתנשא בלבה - בכיכר הסואנת שמול בתי הממשל - פסל שיש ענק של מאו-דזה-דונג. הוא עומד ומשקיף אל האופק וידו הימנית מושטת במועל. ליצני העיר, שזה דור נמצאת בין המוליכות את המרוץ הכלכלי המדהים של סין, אומרים שמאו עומד ומנסה לשווא לעצור כאן מונית ..........
עיר מחוז עתירת תעשייה. בסביבתה נמצאים מרבצים עצומים של מלח הנכרה זה דורות ומשווק בכל רחבי סין. בלב העיר נמצא מפעל מלח אחד, שגילו מימי שושלת מינג וזמנה מאות 14-17 ואולי אף קודם לכן. במפעל, שהפך לפני כעשר שנים למוזיאון, ניצבים מתקני ההפעלה הישנים הכוללים מגדל קידוח מעץ וחבלים, צנרת מתכת ובמבו לשאיבת מלח נוזלי מבאר מלח, תוף עץ וחבלים קלועים לסיבוב המקדח וכן חדר עבודה פעיל אחד, שבו עדיין מגבשים את המלח בהרתחת התמיסה בערבות גדולות מעל כבשני עפר.
במצוק אבן החול האדומה הבונה את גדת הנהר מין בעיר לה-שאן, נחצבה במאה השמינית גלריה ענקית של פסלים כחלק ממפעל ראווה של אציל ואיש דת מקומי, שהיה ממונה על גביית מסי מעבר בנהר בנקודה עתירת מערבולות וזרמים חזקים, אשר צמצמו מאד את אפשרות ההתחמקות מנקודת המיסוי ....
לבה של גלרית הפסלים, אשר מצב השתמרותה הכללי רע ביותר, הוא פסל ענק (גובהו מגיע כדי xxx מ')
הפסל מעוצב בדמותו של בודהא סאקיאמוני, יושב בתנוחת מדיטציה והנחית ברכה לנהר גופו עוטה גלימת נזירי מאהאיאנה וראשו עטור בתסרוקת תלתלים תלת קומתית אפיינית. אזניו, צווארו ושולי גלימתו הם חלק ממערכת ניקוז מרזבית, אשר תקינותה סייעה להשתמרותו המופלאה של הפסל מאז שעוצב ועד היום, בסביבתו הגשומה והלחה. על כף רגלו של הפסל יש די מקום לפיקניק משפחתי. מדרגות חצובות ומנהרה, חצובה אף היא בסלע, מאפשרות ירידה אל מרגלות הפסל עד שפת הנהר ממש, ומימוש מסלול טיול מעגלי ביער הסובטרופי העשיר שצומח על המצוק.
פסגת הגונגה,
מפסגת קרח העד שלו, גולשים 4 שדות קרח ומהם נשלחים כאצבעות מעוקלות לשונות הקרחונים, שהנמוך ביניהם, ולפיכך גם הנגיש ביותר, הוא האי-לונג-גואו.
אם הפסגה והקרחון נחשפים מכיסוי העננים היומי – וזה מתרחש בעקר בשעות הבוקר – מתגלה "נהר הקרח" בצבעו הלבן בוהק עם גווני כחלחל-ירקרק. שולי הקרחון זרועים בבולדרים ענקיים ובמורנות צד שחורות.
אחת התופעות המפתיעות והיפהפיות של הר גונגה, הם יערות סבוכים של עצי מחט מעורבים בעצים נשירים רחבי עלים. ביערות האלה זורמים נחלים עזי זרם עם מפלים ואשדות, הפורצים מתחת לקרח, ובגלל הרסס העולה מהם מתפתח נוף של יער לח תמיד, אשר חלק מקסמו הוא מסכים של חזזיות ופטריות בשלל צבעים המכסות גזעי עצים אדירים. על פני מדרגות ההר, ביערות השוליים של ההר נקווים המים לאגמים קטנים, ובמקומות שונים בוקעים מעיינות תרמו-מינרלים, שגם הם במקומם, אחראים להתפתחות צמחייה מיוחדת ויוצאת דופן.
הגבוה במפלי סין, צונח על צלע "הר השלכת האדומה" ברכס הרי מין שבצפון מערב סצ'ואן, לא רחוק מהעיירה הטיבטית הציורית – סוֹנְג פַּן.
מדרגות הטראוורטין הצהבהבות-לבנות של מדרון המפל בוהקות באור היום, ועליהן מנתרים המים ממדרגה אחת למשנהַ. הגובה המצטבר של מדרגות קיר הטראוורטין מגיע לכ –
לא זו בלבד שהקיר הזקוף הוא אחד המראות המרהיבים של מפלי מים בעולם – המפל יוצר את הפס הבוהק והחשוף שלו, בתוך יער צפוף ואפלולי של עצי מחט ענקיים וזקנים – אלא שהמשך הזרימה באשדות הנמוכים יותר, היא מראה קסום לכשעצמו. לאורך האפיק המדורג נוצרות בריכות טראוורטין סמויות, בתוך סבך של עצים הצומחים בתוך המים. צבעם של המים הצלולים הוא ירקרק, ובמקומות רבים מכסים את הבריכות שטיחים של צמחי מים בצבעים שונים – אדום ארגמן, לבן צחור, צהוב עז ועוד.
המפל וסביבתו שייכים לאזור שהוא טיבטי לחלוטין, וסופח לפרובינציית סצ'ואן הסינית רק לפני כ – 50 שנה, אחרי ביתורה של טיבט, בעקבות מרד הנפל של הדלאי-למה. לפיכך, כל הכפרים למרגלות המפל, הם של שבטים טיבטיים ותושביהם, רכובים על יאקים לבנים, מגיעים אל מוני גואו ואל "יערות המים" של בריכות הטראוורטין, כדי לקיים פולחן מקומי מאד – תפילות ונדרים לרוחות ולעצמים שונים בטבע שעברו תהליך האנשה.
שמורת אגמי הטורקיז והשלכת, שהיום – בהיותה אתר בחסות אונסק"ו – היא כבר נודעת ברחבי העולם, נקראת "תשעה כפרים בעמק", על שום כך שבעמק הגבוה הזה (מעל
מאז שהסינים הפכו את המקום לשמורת טבע, ניצלו אמנם הפאנדות שחיות כאן מכליה; גם היער המיוחד, הכל כך עשיר במינים אנדמיים נדירים, ניצל מהכחדה במסורי הכורתים, אך מעוזם המקודש של הטיבטים הפך לאתר הומה אלפי אנשים, שנעים במקום בשבילים מסודרים ובכלי רכב מיוחדים של השמורה.
משחק הצבעים של האגמים והיערות הכהים, על רקע "הרי השלג" והצוקים הכהים המקיפים את העמק, יפה בכל ימות השנה, אך יער עצי השלכת ג'יו ז'אי גואו הוא המקום, שלידו "מחווירה" השלכת הנודעת של הסתיו האינדיאני מצפון אמריקה.
יערות העמק הזה מציתים בחודש אוקטובר את המדרונות בצבעי השלכת המתחלפים – צהוב, כתום ואדום. היערות הצבעוניים הם מסגרות זוהרות סביב עשרות אגמים קטנים ובריכות, אשר בגלל תכולת המינרלים המיוחדת המומסים במימיהן, צבען מקבל גווני טורקיז או כחול עמוק, גם בימים אפורים וגשומים – וכאלה ויש לא מעט.
צלילותם של המים כה רבה, עד כי בימים נטולי רוח, משתקפים היערות במים כבמראות גדולות ונופי השלכת מופיעם בכפולות מדהימות; ולעיתים אין לדעת כלל היכן הוא קו המגע בין ההשתקפות ו'הדבר האמיתי'.
בין האגמים, הסדורים במורד העמק, מחברים מפלי מים ואשדות בגבהים משתנים וברוחב בלתי אחיד. מהם גבוהים וצרים ומהם יוצרים חזיתות רועמות ומסכי מים, שבנפילתם אל מעבה היערות מייצרים גם ענני רסיסים. על שלחי מדרגות המפלים, מתפתחת בדרך כלל צמחיה נמוכה, טבולה כולה בבריכות, ובשל אפיה המיוחד היא נקראת "גני הַבַּנְזַאי" של מפלי ג'יו ז'אי גואו.
על גדותיהם של מעט מן האגמים נותרו עדיין מקדשים טיבטיים פעילים וכן בקתות ובהן גלגלי תפילה טיבטיים גולים, שהמים הזורמים מתחת להם מניכים אותם בתנועה סיבובית ומציבה את המנטרה המקודשת "אום-מאני-פדמה-אום" לכל רוחות השמים בתנועה אינסופית.
חואנג לונג (Hung Long)
בגובה שבין כ –
העמק הזה, המכוסה ביערות סיניים קלאסיים, שבהם מתקיימת בגבהים לא שגרתיים תערובת "מוזרה" של עצי מחט ועצים רחבי עלים נשירים, הוא אחד ממפלטיה האחרונים של הפאנדה הענקית. במקום נראים לא פעם גם עקבות פעילותו של נמר השלג הנדיר, שגם הוא, כפנדה הענקית, נמצא בסכנת קיום חמורה.
על אף כל אלה, פרסומו של העמק נובע מתופעת טבע מרהיבה ונדירה: נחל גדול ועז זרם, זורם משלגי אחת הפסגות שמתנשאות מעל העמק, ובדרכו הוא נושא עמו כמויות גדולות של מינרלים מומסים. עם שקיעתם של חלק ממלחי הגיר המומסים על פני המדרון, יוצרת קרומים של טראוורטין שהולכים וגדלים בצורה מעגלית, ובתווך של כל עיגול כזה נלכדים כבבריכה, מים בצבעי כחול וירוק. המים עתירי המינרלים תורמים אף הם להתגבשות הבריכה שהם עצמם לבהּ.
מאות בריכות כאלה זרועות במורד הזרימה בקבוצות של כמה עשרות בכל קבוצה. צבעי הטראוורטין הצהבהבים ומצע הטראוורטין הרחב שעליו מקובצותהבריכות, נראה לנותני שמו של המקום כגבו של דרקון צהוב.
גם כאן, כבשמורות טבע נוספות באזורים ההררים והיוערים של סין, הזמן "הנכון" הוא ימי השלכת של אוקטובר, אם כי יפיו של המקום כה מהמם, שגם עונת שנה אחרת – גשומה או מושלגת – תהיה חוויה חגיגית של יערות ומאות עינים כחולות במעלה ההר.
1. מצ'נג-דו, נסיעה צפונה לאורך הנהר מין עד סונג-פאן. טיולי כוכב מסונג-פאן – לג'יו-ז'אי-גואו,
לחואנג-לונג, לאר-דאו-חאי ולמוני-גו. בחזרה אל צ'נג-דו דרך מאו-סיאן, כניסה אל עמק כפרי
סי-קאנג ויערות השלכת האדומה של מיאו-לואו. ביקור במפעל המים הקדום על הנהר מין ב xxxxxx
2. מצ'נג-דו, נסיעה במורדו של הנהר מין אל העיר לה-שאן, ביקור בגן היער והמצוק של פסל בודהא
היושב הענק (דא-פו). עליה אל מנזרי ההר הקדוש א-מיי (מקדש "אלף השנים – וואן-יאן-סי), אל
"פסגת העננים", אל "קניון הקופים" ועוד.
3. מצ'נג-דו, או מאמיי-שאן, נסיעה אל העיר דזה-גונג (באר מכרה המלח העתיק, מוזיאון הדינוזאורים)
ומשם המשך נסיעה אל העיירה דא-דזו לביקור בעמק הפסלים של באו-דינג-שאןובגבעת הפסלים
בביי-שאן.
4. מצ'נגדו, נסיעה לכיוון טיבט אל שמורת הקרחונים האי-לונג-גואו. בשמורה עצמה טיולים אל הקרחון
הגדול (רכבל ארוך כדי
מושלם על מדרונות ההרים עם עצים נדירים, גדולים ועתיקים לפחות כמו עצי הסקוויה שבקליפורניה.
5. מצ'ונג-צ'ינג שיט בן שלשה ימים במורד הצ'יאנג-ג'יאנג עד סכר וו-האן (מעבר לגבולה המזרחי של
סצ'ואן עם פרובינציית חו-וי. בדרך עצירה לשייט בסירות קטנות במעלה יובל "שלשת הקניונים
הקטנים" וביקור בעיר מקדשי הרוחות.
