ממְשית הוא השם המגוייר של העיר הנבטית העתיקה בהר הנגב, שעל שמה המקורי עדיין מתנהל דיון. היא גם כנראה ממפסיס ממפת מידבא וכורנוב, כפי שקראו לה הערבים....
ובכלל אולי לא עיר היתה, אלא משהו אחר: תחנת מעבר על 'דרך הבשמים', מרכז ייצור מזון ושרותים על הדרך שירדה לערבה מהרי אדום, עלתה במעלה עקרבים והמשיכה לבאר שבע או לנמל עזה ?
בעיר נמצאו שרידים מכל התקופה הנבטית (רומית-ביזנטית וגם הלאה) שבה התקיימה, וייחודה על פני ערים נבטיות אחרות בארץ, שאדריכלות הפאר שלה עולה על כולן ושלמה באופן יוצא דופן; לא רק ארמון ובית מרחץ, בתי כנסיות מעוטרות בפסיפסים, אלא גם שוק ארבע-טורי של חדרים לאורך שני רחובות ולידו עומד הבית הפרטי הגדול בממשית. בחדר הפרסקאות שבו, יש סצנה מיתולוגית המתארת את סיפור האהבה של ארוס לפסיכה.
לפני כ-15 שנה הוכרזה ממשית כ'אתר מורשת עולמית' של אונסק"ו עם רוב אחיותיה - שבטה, חלוצה ועבדת, כחלק מ"דרך הבשמים".
על האוצרות שגילו בה, נדבר עם ביקורנו במקום, על מיקומה ועל חשיבותה, נלמד ממראה עיניים וגם בביקורנו במפעל החקלאי המיוחד שלה.
בטיול – נרד מממשית ברגל - אל נחל ממשית - ונלך בקניון שבמורדו, נעבור את הסכר הקדום, את הגבים בקצה הקניון ונפגוש את כלי הרכב שלנו (שיהיו תחת שמירה ופיקוח בשטח) במפגש הנחל עם כביש 206
צילומים - אילן מולכו וספי בן יוסף
התמונות להמחשה בלבד
