ממסעדה עתירת בתי האוכל, השוכנת בצפון הגולן המושלג למרגלות בריכת רם, נסע דרומה על כביש 978 לכיוון קלע וצומת האמיר. אחרי כשניים וחצי ק"מ נעצור בעיקול שמאלה סמוך לסימון הק"מ ה-58. הכביש עבר בנוף של מישורי בזלת גבנוניים, עמוסים בסלעים אפורים ובשרידי יער, הוא יער אודם. אחרי דורות של כריתה, שריפה ופגעים שונים שב היער והתחדש, הודות לאיסור שהטיל הצבא הסורי על שימוש באדמת היער לחקלאות, והודות לחוקי שמירת טבע חמורים שכפה השלטון הישראלי.
היער מאופיין בהרבה עצי שלכת המותאמים למקצב החורף המושלג והקיץ החם של הגולן, ובהם אלון תולע, אלה ארצישראלית, עוזרר חד גלעיני ועוד. עצים אחרים שאנו רגילים לראות ממערב לירדן, כמו ער אציל (הם עלי הדפנה מהמטבח), קטלב, כליל חורש ואלת מסטיק – אינם מופיעים כאן כלל.
ביער, שספג מנת שלג רצינית עכשיו, עולים המוני פרחים והם צובעים את השטח באופן נפלא. וביניהם אפשר למצוא גם נדירים שבנדירים: רקפת יוונית וסחלבים נדירים: בן חורש רחב עלים, שנק החורש, סחלבן החורש ועוד. סביר להניח שמנת השלג העכשווית מחביאה את עליהם הראשונים של הפרחים האלה, אבל זו סיבה מצויינת לחזור לכאן בעוד פחות מחודש.
מהק"מ ה-58 בכביש ניכנס ברגל אל בין העצים מערבה (ימינה), לפי סימוני שביל שחור. אחרי הליכה קצרה, ובזהירות שלא לדרוך על הפרחים אפילו אם השביל התכסה בשלג, נגיע אל שפת בור עמוק וגדול. זהו בור טבעי שבערבית נקרא ג'ובה ותרגומו המקצועי הוא "גוב". כמותו פזורים בסביבה עוד כחצי תריסר אם כי מרביתם קטנים ממנו.
כיוון שכל הגולן, מכוסה לבה קרושה, סביר להניח שגם בור זה הוא תופעה וולקנית, אולי בועת גז שפרצה את קליפת הסלע שכלאה אותה, או אולי תקרת הבזלת של הבועה הכלואה התמוטטה אל החלל תחתיה. מכל מקום, התופעה מפתיעה ובשביל הספורט אפשר לרדת אל הבור ולעלות ממנו בקושי....
מכאן עומדת בפני המטיילים האפשרות לחזור צפונה עם הרכב עד לק"מ ה-59, ולרדת ברגל במדרון, בדרך עפר, עד שרידי מבצר קטן, שהוקם על ידי לגיון הזרים הצרפתי אחרי מלחמת העולם ה-1. פרשת לגיון הזרים הצרפתי בסוריה מעניינת בזכות עצמה: כמדינה עם מסורת קולוניאלית, שזכתה כמעצמה מנצחת במלחמת עולם הראשונה, שלחה צרפת לכאן, יחידת "לגיון הזרים" שלה ממחנות סוזה שבצפון אפריקה. תפקידה היה להיות חיל מצב בטריטוריה צרפתית חדשה מעבר לים, אולם עד מהרה מצאו הלגיונרים את עצמם מעורבים בסבך סכסוכים וקרבות מקומיים, שאפיינו את המזרח התיכון בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. המיעוטים האתניים הרבים המרכיבים את סוריה ואת לבנון כמארונים, כורדים, דרוזים, ארמנים, ערבים וכיו"ב העלו תביעות לעצמאות - או לאוטומוניה. כך בשנות העשרים, מרדו הדרוזים בדרום סוריה והקימו "מדינה" בהר הדרוזים שבחורן. המרד הזה סחף את הריכוזים הדרוזים בסוריה, בדרום הלבנון, בשולי החרמון ובשולי עמק החולה, ועל הרקע הזה למשל, יש להתייחס לפרשת החיפוש אחר קצינים צרפתיים בחצר תל חי, שנסתיים במותם של י' טרומפלדור וחבריו. מהמבצר הקטן וההרוס, הקשור לתקופת המהומות דנן, נמשיך בדרך עד הכביש היורד ממסעדה לבניאס. ולשם גם נשלח את הרכב שימתין לנו, ליד מסעף הכביש לעין קיניא.
האפשרות השניה היא סתם לשוטט ביער מסעדה וליהנות משרידי השלג של הסופה האחרונה.
