חורבת געתון

אם מישהו היה תולה את הצלחת הציונות בפקיד מקרקעין עותומאני, או במשפחת אצולה יוונית מבירות, שבניה היו רשעים כדרך שעשיר יכול להיות רשע, מייד היו תולים גם אותו בראש חוצות בתור רשע ועוכר ישראל, כמובן, או לחילופין – אם הקורא הוא מן הצד המפסיד, כלומר, בני דודינו – כנבל, שמתעלם מפשעי הציונות ומן הקנוניה העולמית של "זקני ציון".

מי היה מעלה בדעתו שדווקא משפחת סורסוק, זו שלימדונו להתענג על שמה, כמי שמכרה לחנקינים השונים אדמות ביצה וחולות קודש, היא זו שתיאורה מפי בן אותה תקופה, ציוני ואוהב ישראל – סיר לורנס אוליפנט – הוא כזה : "כלאדמתעמקיזרעאל(...)לרבותחלקגדולמןההריםשמאחוריו, היארכושהשלחברתבנקאיםסוריםעשירהביותר, המפיקהממנההכנסהשנתיתבשיעורמאתייםאלףדולר. בנקאיםסוריםאלההםגםאדוניהםשלכחמשתאלפיםבניאנוש, המאכלסיםכיוםשלושיםכפרים. עדמהרהגיליתיכיאיןכוחגדוליותר, העשוילהביאאתבניהמקוםלידיציותמלאלדרישותיך, מאשרהזכרתשמושלסורסוק, והשמעתרמזכיישליהכבודלהיותאחדממכריוהטובים. לאתמצאעריץגדוליותר, השולטשלטוןללאמצריםבחרויותיהםובחייהםשלנתיניו, ממיליונרעתירנכסיםזה. הואעודמוסיףומרחיבגבולותיומשנהלשנהעדכיהגלילכולונתוןבסכנתנפילהלידיו(...)ישתקווה, כילאירחקהיוםבויקומולעריץזהמתחרים, אשרייטיבוממנולעשותלמעןשיפורמצבםשלהפלאחים, ולמעןקידוםעבודתהאדמהשלהם, כדישתקטןתלותםבמלוויבריבית, המתעשריםכיוםעלידימציצתלשדםשלאביוניםאלה". (מתוך כתבה הנושאת את השם "בית העלמין בשיח' אבריק", שנכתבה ביום 18/2/1883) .

חזונו החברתי של אוליפנט מעולם לא התממש. היות שהסורסוקים הבינו, שהקמת הרכבת החיג'אזית וסעיפיה השונים, הם אלה שיעלו את הערך הנדל"ני של אדמותיהם, הם רכשו שטחים עצומים בגליל המערבי ובעמקים, קנו את הזכיון לסלילת הרכבת וחיכו עד שהפרוייקט יעצר בגלל מיעוט אמצעים. או אז החלו לנהל מו"מ ערמומי ומתוחכם עם גרמנים וצרפתים כדי למכור בהון עתק את הזכיון לסלילה, ובלהט לא פחות, שיסו את פקידי הקרקעות היהודים של יק"א באלה של הרצל וההסתדרות הציונית, מי ירבה במחיר הבוץ והחולות. כל אלה קיבלו את החותם הקיסרי של פקידי המקרקעין העותומאנים המושחתים, הציונות יצאה לדרך וחיש מהר גם קטרי הקיטור צפרו על מסילות הארץ.

ומה עשו אלפי האריסים שסולקו מאדמותיהם ? נכון שזה לא ממש מעניין את מי שגר עכשיו בעמק יזרעאל והגליל המערבי ? ואם זה כן מעניין, אז המושג "גולים בארצם" הוא באמת מעמד אזרחי במחוזותינו ?

באחד העמקים היפים של הגליל המערבי, בלב בוסתנים ופרדסים ועל גבול החורשים הסבוכים של הארץ, ניצב תל של יישוב קדום. שמו היה כנראה גיאתו או געתו. המקום הוא גם אחד מציוני גבול הצפון העתיק של הארץ כפי שמופיע ב"תוספתא" למסכת "שביעית". שם היה יישוב רצוף כפי הנראה מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד למאה הרביעית אחרי שישו התממש לפתע. כמויות המים הבוקעים בבקעה הזו היו תמיד אבן שואבת לחקלאים. עין געתון הוא עין אלמג'נונה שלא תמיד מגיר את מימיו, עין אשחר שהיה עין א-סוויד, עין ירק שהיה עין אלענקלית, כלומר - הצלופח, עין חישור, עין אט ועין מרב, הם "רק" השכנים של המעיינות האדירים במורד הבקעה – ליד כברי, ויחד עם אלג'עתון יצרו את "א-נהר אלמפשוח'" שהוא הגעתון של נהריה..... לכן, גם בימי הביניים, עת שהמקום היה חלק מנסיכות צלבנית רעת לב, בנו חווה חקלאית מבוצרת על התל, כדרך שהנוצרים בנו. קראוה "ג'סון" וגידלו אוכל בבקעה. את מיסיהם העבירו לנציגי המלך שישבו ב"מבצר המלך" במעיליה, הקימו טחנת קמח עם אמה ארוכה, סגננו את המתקנים החקלאיים – אלה החצובים בסלע ואלה הבנויים – שתו את המים הטובים ועזרו לאחרים, שגורלם לא שפר עליהם ככה, להלחם.

אחר כך לא קרה כלום. עד הסורסוקים כמובן. הם ישבו בביירות, סעיפים משפחתיים משלהם נהנו ממנעמי המזרח התיכון כולו ומיכולתם האין סופית לשחד את פקידי הרשות. כיוון שלהשביח את ערך הנכסים, הרי צריך, קמו ובנו בית אחוזה נאה במקומה של החורבה הצלבנית הנטושה על ראשו של תל געתון. קראו למקום ח'רבת אלג'עתון וחשבו שבכך הביאו לידי גמירא כמעט, את תהליך גלגולי ההיסטוריה הארץ ישראלית. אפילו יהודי אחד, גולדהר, לפני כמאה שנה ציין ביומן מסעו: "ובימינו אלה היא אחוזת נוצרי עשיר מעיר בעירות [ביירות] נודעת במקום געתון העתיקה. תראה פרדס גדול מעצי תפוח זהב, לימון ואתרוג כי עמדתו על מים רבים ...." עד מלחמת העצמאות ישבו בני אדם בחורבה הזו, שנותרה בעצם בית אחוזתם הענק של בני סורסוק. חצרה מבוצרת וקטורה, קומות שבה נותנות מבט יפה על הבקעונת, מים רבים שנובעים בשולי התל שימחו בוודאי את יושבי ה"חורבה", ועד שלא באו ימים רעים של מלחמה, לא ידעו דאבה.

שנים שהחורבה עמדה מתמוטטת ואבניה נעלמו. משבאו אנשי הקק"ל ועצרו את ההרס, הכשירו גם מקומות לישיבה, פתחו שבילים בסבך ורק לא הצליחו לקחת מן המים המצונרים לשמחת לב המגיעים למקום בקיץ החם שלנו.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים גליל עליון ומערבי (מס' 2).

שביל מסומן בצבע כחול, עביר לכל כלי רכב, יוצא מהכביש העולה לקבוצים געתון ויחיעם (כביש 8833), כק"מ ומחצה אחרי המסעף של צומת געתון (כביש 89).

שבילי טיול לרכבי שטח וכן מסלולים לטיולי רגל, מסומנים בצבעי שחור, כחול וירוק בסביבה הקרובה לחורבת געתון.