בשנת 1438 השיב נפשו לבורא הסוחר הסורי אבן אלמזלק. איש לא היה זוכר את שמו של אותו איש, אלמלי טרח הרבה בחייו והוציא ממונו כדי שיוכל להסיע את שיירותיו עמוסות הטובין בדרכי הארץ ללא חשש.
בימי חייו של אבן אלמזלק עמד כבר הממשל הממלוכי בארץ בישורת האחרונה של זהרו. כדרך שקורה בימים כאלה, חמסנים שונים חומדים את רכושם של אחרים ובאין שלטון של ממש להכביד ידו על הרשעים, ממונם של עוברי האורח ולעתים גם גופם, עלול היה להיות למשיסה באין מי שיתבע אחר כך את העלבון.
אלו הימים שבעלי מעה ויזמה נטלו את כספם, שיקמו מצודות דרכים או שהקימו אותן יש מאין, והציבו בהן חיילים ופרשים לשמור על עוברי האורח, תמורת תשלום מסי הדרך, כמובן .....
כך גם הסוחר הסורי עתיר הממון והתבונה, שיקם את החאן בקאקון שבשרון ואת החאן בלג'ון, בפתחו של עמק יזרעאל ובגליל התחתון - את ח'אן א-תג'אר, הוא פונדק הסוחרים, ששמו בעברית קורא למרבה הנפיחות – "חנות תוגרים".
אין בידי תעודות שתתארנה את מראהו בימי פעלו הראשונים, אך ברור, שבשבתו על דרך השיירות הראשית בארץ, ממצרים צפונה אל סוריה, שלא היה מי שלא חמד אותו כמקור לא אכזב המניב ממון למכביר.
משהחלו אבניו מתפוררות, נטל עליו אחריות מושלה של דמשק, סנאן פאשה, שלימים היה אף ראש ממשלת הסלטאן התורכי באיסטנבול, וטרח להביא את מהנדסיו כדי לשקמו ולעצבו מחדש, בדיוק מאה וחמישים שנה אחרי מותו של הסוחר העשיר. הוא זה שעיצב את תבניתו של חאן הדרכים היפהפה, העומד נכלם בצד עיקול הכביש העולה מבית קשת אל צומת גולני.
פרק זמן קצר אחרי שיקומו, תיאר אותו תייר תורכי כך: ".....זה בניין שכולו מלאכת מחשבת. יש לו גג עופרת [הכוונה רק למסגד בתוך החאן] וחלונותיו עשויים זכוכית תכולה ובהירה המורכבת מגבישי סלע. גודל המסגד כ – 80 רגל מכל צד. מעל המסגד מתרוממים 3 צריחים ו – 7 כיפות. עוברי האורח מקבלים כאן לחם בשפע, נר עשוי חלב ושק שיבולת שועל לכל סוס, ללא תשלום נוסף ....... אין במקום כל מבנים נוספים לבד מבית מרחץ ציבורי אשר יצא מכלל שימוש. המעיינות הנובעים בכניסה נקראים עין א-תג'אר ...... יש לה שמונה מגדלי שמירה...... וכאשר מגיע החורף מחזיקים בו עדרי כבשים ועיזים של שומרי המצודה הסמוכה........"
מאות שנים של הזנחה, נטישה, קילוף ציפויי האבנים השחורות והלבנות, התמוטטויות ומפולות לא הצליחו לקעקע את מוסד 'שוק יום שני', שנערך לצד החאן המתכסה בקוצים. מזה יותר ממאתיים שנה שהחאן כבר לא מתפקד. שיירות לא חונות בחצרו, חייליו לא שמרו על עוברי האורח, ושודדי הדרכים של שלהי התקופה העותומאנית פעלו את פעולתם הנמרצת כדי להשם כמעט לחלוטין את הפעילות הכלכלית בגליל. חרף כל זאת, צבעוניותו של השוק נודעה בכל הארצות השכנות, עד כדי כך שהחאן הנטוש שינה את שמו ל"חאן א-סוק", והשוק זכה לתיאורים בהמוני ספרים של תיירי המאה ה-19, עד שהממשל העותומאני החליט בשנת 1901 לבטלו, מחשש לתסיסה לאומנית אנטי תורכית, שיכולה היתה לצמוח מהתקהלויות ענקיות, כמו ביום השוק הזה.
לפני כמעט מאה ושלושים שנה, כתב המסיונר האמריקאי תומסון ביומן המסע המזרח תיכוני שלו : ".....אנשים מתכנסים לכאן מכל רחבי פלסטינה וסוריה כדי לקנות ולמכור את תוצרתם. הכותנה מובאת בחבילות משכם, חיטה ושעורה ושומשום ואורז מעמק החולה, החורן ועמק יזרעאל. סוסים וחמורים, צאן ובקר, גבינות ולבן, דבש וכיו"ב מהגלעד והבשן וסביבתם. לאחר מכן נראים מצרכי היום-יום: עופות וביצים,תאנים, תפוחים, צימוקים, מלונים, ענבים וירקות העונה. הרוכלים פורשים את מרכולתם על גבי בדים צבעוניים, ביניהם נראים מוכרי התכשיטים עם סחורתם הזולה ....... סנדלרים, רצענים, חייטים וחרשי ברזל ...... מציגים את סחורותיהם המעוטרות והססגוניות לעין כל ולכמה שעות עסקיהם משגשגים ......
הרעש במקום מחריש אזניים כהמולת מים סוערים. כל אחד מכריז על מרכולתו ואומנותו בקולי קולות, למהומה מצטרפים קרקורי תרנגולות, נעירות חמורים ונביחות כלבים ...... זוהי מעין קומדיה בה כל אחד מן השחקנים ממלא את תפקידו בכל נפשו ובכל מרצו.......
אנשים מכל השכבות והמעמדות נפגשים פה ומנהלים דיונים ...... כל ערבי הוא פוליטיקאי מבטן ומלידה ואפשר להבחין בקבוצות השונות שמצטופפות בפאתי השוק ומתווכחות על עניינים ברומו של עולם : יחסי הכוחות בין המעצמות, הפירמאן האחרון שפרסם הסלטאן והמס שעליהם להעלות לאמיר ....."
גם היריד הצבעוני הזה נעלם, כאמור. היה נסיון שלא צלח לקנות את אדמות החאן להתיישבות תחת אלה של סג'רה. הצ'רקסים, פליטים מכיבוש הצאר הרוסי את הקאווקאז, הם אלה שזכו לקבל מן הסלטאן את אדמות החאן.
ומה? אלמלי מכסים אותו הקוצים, שהם גבוהים כקומת אדם בימי הקיץ, המקום היה יכול להיות בית יוצר לאמנים, בית כנסים לחכמים ובית נכות וגנזים. אלא שבעלי האדמה סביבותיו, אנשי כפר כמא, מתרשלים בהבנת איכויותיו של המקום, ואף שניסו כמה פעמים להביא אצלו משקמים ומעצבים וארכיאולוגים וגו', עדיין הוא עומד בשממונו ובהריסותיו ובעליבותו ואין מכלים.
איפה זה
במפת הטיולים וסימון השבילים – הגליל התחתון הגלבוע והעמקים (מס' 3).
שביל מסומן בכחול מגיע אליו מכיוון שדות שרונה וכפר כמא. מול שרידי החאן, בתוך בוסתני שקד, ניצבים שרידי "קלעת אלח'אן", מצודת המשמר של החאן ובת זמנו. סמוך מאד גם מתנוסס אלון התבור הגדול, שאגדה מודרנית מייחסת לצורתו ולממדיו את החלטתו של יגאל פייקוביץ', בן המקום, לשנות את שמו ליגאל אלון, מי שהיה מפקד הפלמ"ח ושר וגדול בישראל עד מותו.
העץ הגדול ניצל מכורתי היערות של ימי מלחמת העולם הראשונה, משום שבין שרשיו קבור השיח' אחמד א-שהאב, ראש שבט א-צביח הבדואים, ובאותה עת גם שודד ורוצח. הוא חוסל כאן בידי הצ'רקסים, נאמני הסלטאן.
