לפנינו מסע חריג ויוצא דופן לשלוש ארצות, שחלקן (התיירותי) כבר מוכר לרבים מאתנו – וייטנאם ושכנותיה קמבודיה ולאוס. אז לא. זה לא משהו שעשינו בעבר וסיכוי רב שהטיול הזה הוא חד פעמי. הזמן הוא ימי ההכנות לראש השנה של דרום מזרח אסיה (ה- TET של וייטנאם, שהוא גם יום מתקפת הוייטקונג הגדולה על הצבא האמריקאי וקו פרשת המים במלחמה הנוראה ההיא). היעד הוא הדלתא הגדולה של המקונג (נטולת מוקדי התיירות השגרתיים): התעלות, הכפרונים, הדייגים, אנשי הסירות, מעבדי המזון, מעצבי היומיום האנושי בסבך הדקלים וביצות הקנים. אלה שהמילה "שוק צף" עבורם היא לא שיירות של סירות עמוסות בתיירים ומצלמותיהם, אלא שגרה שבועית מרוחקת בירכתי הדלתא ואיתה ובצידה נושם הקיום האנושי. בדלתא מתקיים המפגש בין בני קין (הוייטנאמים, בפי עצמם...), צ'אם, ח'מר וסינים. זהו מסג אנושי צבעוני שמיוצגות בו לפחות שש דתות, עולמיות ומקומיות גם יחד. משנרווה מן הדלתא, נשוט במעלה המקונג הענק ואדיר הזרם (זו לא קלישאה. זה אמיתי....) מהגבול אל פנום-פן, בירת קמבודיה ונצא אל עומקה של הארץ החייכנית ולמודת העינויים הזו; סוג של ניגודיות בלתי נתפסת, שעליה נעמוד בכל פינה אפשרית – גם כאן, הרחק ממסלולי התיירות הקלאסיים – בכפרים, בג'ונגל, במקדשי הח'מר העתיקים והלא מוכרים, במקומות שבהם משפחות האיכרים והדייגים חיות בארמונות מפוארים שהפכו לזיכרון ארכיאולוגי. אם מישהו תוהה, ומה עם הקלאסיקה של אנגקור ואט? מה עם הטלטלה האנושית שנקראת סייגון (עיר הו צ'י-מין)? אז התשובה היא – אפשר להיות רגועים. לא מחמיצים דבר. המשך אפשרי לטיול הזה (למעוניינים בלבד) הוא אל לאוס. ארץ פחות מתויירת (מאד), ומסלולנו – על אף שאינו פוסח על ה"פנינים", עוסק לא מעט בחבל הדרומי שלה (גם אליה נכנסים דרך המקונג) – שם דגש על המממד הבלתי מוכר כמעט של הארץ. פולחן חי, מיעוטים בכפריהם, נופים נפלאים ואוכל מזרח אסיאתי במיטבו. לאוס היא הפתעה מעודנת ומיוחדת.
