איים ששונאים את בעל-הבית - מסע אל הים הליגורי - למלטה, לסרדיניה ולקורסיקה יש עבר סוער והווה של סימני שאלה. בשלשתם הציבו הקדמונים את מה שיהפוך לימים ל"תעלומות הפרהיסטוריות של הים התיכון". את שלשתם ניסו לקשור למסעות אודיסאוס ושלשתם מוארים רק באור השוליים של זרקורי ההיסטוריה.
יפיים נדיר, יערותיהם וחופיהם מרתקים, כפריהם 'בלתי נגועים' ותושביהם מתעבים את השולטים בהם.
מסע בין מצודות התרבות, החידות הפרהיסטוריות, האגדות מימי הביניים, חופי האזמרגד, היערות הנפלאים של מערב הים התיכון, הקניונים ומשעולים נסתרים בהרים, כנסיות חבויות – שכיות מדיבאליות לתפארת ואנשים החוגגים את תרבותם.
האינקוויזיציה זה רק חלק מהעניין - ספרד היא הסוף האירופי של אפריקה או ראשיתה האפריקאית של אירופה. תרבותה עשירה ומגוונת ומזה שלשת אלפי שנים השפעתה חורגת הרחק מעבר לחצי האי, בין הפירנאים וגיברלטר.
מסעות בפירנאים, ברכס הקנטברי, בהרי אנדלוסיה ובעמקי ריוחה וגוודלקיביר. בנתיבי עולי הרגל לסנטיאגו, בין הקתדראלות הקודרות ובתי הכנסת הגזולים, מסגדים ארמונות וגנים מרוקאים מעטרים כיכרות אבן רומיות, חומות ויזיגותיות ומקדשים מודרניים של האר נובו. אין באירופה ארץ כספרד, שתרבויותיה נמסכות זו בזו, מחריבות זו את זו, יונקות זו מזו ומולידות את השילוב האולטימטיבי של הזהר הקדום עם המודרניות של המחר
.האמנם אחות קטנה לנו ? - פורטוגל נתפסת לא פעם כאחות המינורית של ספרד ולא היא (כמובן....). מכמה סיבות טובות היא לא הפכה ל'עוד' חלק מספרד. לא זו בלבד, אלא גם הפכה למעצמת ענק, שהתחרתה בספרד על השליטה בעולם. אי אפשר להבין כלל את גילוי אמריקה, מיפוי האוקיאנוסים והתפתחות המדעים ללא הכרות עם תולדות פורטוגל.
דברי ימיה מחברים אותה לאירופה הקלטית והרומית, ימי הביניים שלה – לספרד ולמרוקו ומאז הרנסאנס – לכל העולם של מושבותיה המרוחקות מעבר לאוקיאנוסים, באפריקה, באמריקה ובאסיה. על אף שפורטוגל חברה באירופה המודרנית והעשירה, היא שומרת על צביון צנוע, מעט נחבא אל הכלים. מסורות הבנייה בעיירות העתיקות שלה והלבוש בכפריהה נותרו כשכיות אוצר תרבותיות המשמרות אמת אנושית מרתקת ועשירה.
אבני חן וולקאניות במרחב הכחול-ירוק - עדות היסטורית ופוליטית לעצמתן של ספרד ופורטוגל בעבר נותרה קבוצות של איים באוקיאנוס האטלנטי. מי שהיו תחנות חשובות בדרך הספנים המתחרים של שתי אימפריות העבר האלה, נותרו כארצות קטנות – מחוברות בטבורן למטרופולינים באירופה – עם ייחוד של יופי שמעטים כמותו.
האיים האזוריים בדרך הקצרה שבין פורטוגל וניו יורק, מדיירה מול חופי מרוקו והקנארים מול חופי מאוריטניה מבצבצים מגלי הים כגושים משוננים (או פחות ....) של וולקאנים, אשר טיפסו מתהומות הפלאנטה אל האטמוספירה בסדרות ארוכות של התפרצויות געשיות אדירות.
נופיהם של האיים נשענים על כל מה שידוע ומוכר למדע בתחום: הרי געש פעילים, שדות לבה, קניוני בזלת עמוקים, מדבריות צבעוניים של מינראלים חשופים, חולות שחורים וצהובים, לועות געש ענקיים, נקודות קיטור לוהט ומעיינות רותחים. בתוך כל הדברים ה"נוראים" האלה חיים איכרים שלוים, שנהנים מברכת הקרקע הפוריה ומגשמי האוקיאנוס ותורמים את משטחי הצבע הירוק המרכך והמרגיע. כפרונים לבנים מגובבים על המדרונות וכנסיות עתיקות - שפעם שרתו יורדי ים נועזים והיום עובדי אדמה חרושי קמטים – מוסיפים לסימפוניית הצבעים והצורות את המגע האנושי היפהפה.
המעבר מהים התיכון לאטלנטי, הוא גם בהרים, על רכס הפירנאים שבין קטלוניה הים תיכונית אל ביסקאיה האטלנטית;
מה בין קטלוניה לאראגון ונווארה? מסע - מברצלונה לסן סבסטיאן - של נופים, טבע ופינות של יופי, בשפלת הפירנאים, בעומק הרכס ועל פסגותיו. הצצה אל התרבות הימי-בינימית החבוייה בכפרים הקטנים, גילויים מפתיעים של פאגאניזם קדום לצד נצרות קתולית דקדקנית, נגיעות באנשים וגם מבט אל דרך עולי הרגל הקדושה לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
.
