מהיכן שלא מסתכלים על התבור, הוא בולט למרות גבהו המוחלט הצנוע - 567 מ' בסך הכל. הסיבה לתבניתו המיוחדת היא גיאולוגית כמובן, ואפילו יש לתופעה כזו שם מקצועי - הורסט. אבל אפילו הנתון הגיאולוגי הזה, אינו מסוגל ליטול מהתבור את המימד האירוטי של נופו; שהרי זה ההר הכי בולט, הכי עגלולי וזקוף, הכי עם פטמה בקצהו ואין פלא לכן, שמקדמת דנא היה מושא להתייחסות מיוחדת.
מהאירועים המלחמתיים השונים שהתרחשו בתבור, נותרו שרידים מן החומה שיוסף בן-מתתיהו הקיף בה את הפסגה ושרידי המבצר האיובי הגדול ביותר שנבנה בארץ. את המבצר בנה ב- 1212 אלמלכּ אלעאדל שליט דמשק ואחיו של צלאח א-דין, כחלק מן המאמץ המלחמתי הממלוכי בצפון, נגד הצלבנים שמרכזם היה בעכו. אותו מבצר ענק אגב, נהרס על-ידי בוניו חמש שנים מאוחר יותר, על-אף שעמד יפה בהתקפות הצלבנים, כי הערבים הבינו, שלהחזיק בו אינם יכולים ועל כן נקטו בשיטת האדמה החרוכה - גם לי גם לך לא יהיה, והשמידוהו.
אחרי כמחצית הדור, שבו עברה הפסגה ידיים מנוצרים למוסלמים וחזרה, נהרסו כל מבני ההר סופית בשנת 1265 על-ידי ביברס, מגרש הצלבנים מן הארץ. ומאז ועד סוף המאה ה- 19, כל מה שהיה כאן אלו גלי ההריסות. חורש נפלא הלך ובלע את קווי החומה העתיקים ואת המגדלים, ופעם בשנה, בחודש אוגוסט היו מופיעים על ההר נוצרים מרחבי הארץ וחוגגים את אירוע "ההשתנות" שתואר מקודם.
רק בסוף המאה ה- 19, משקיבלו נוצרים אירופים היתר מהסלטאן העותומני לחזור ולבנות מבני קודש בארץ הקודש, ערכו הפרנציסקנים מגבית בקרב הקתולים של ארה"ב, שכרו את שירותי האחים הארכיטקטים ברלוצי מאיטליה וב- 1919 הניחו את היסוד לכנסיית ההשתנות, שאנחנו מכירים. היא נבנתה על יסודות הכנסיות הקדומות שהיו כאן - ביזנטית וצלבנית, ניצלה את יסודות המבצר האיובי-ממלוכי הענק, יש בה קריפטה עם מזבח, פסיפסים וציורי קיר המתארים את ההשתנות. סגנונה הארכיטקטוני הוא סגנון עתיק סורי, שכמותו ראו וודאי המעצבים בכנסיית מר סמעאן שבצפון סוריה. הכניסה למתחם הכנסייתי, הכולל גם גן ושרידים ארכיאולוגים בלתי ניתנים למיון, היא דרך "שער הרוחות". הפרנציסקנים ניסו להקנות לו גוון של עתיקות כבר בשנת 1897, ואת זאת הם השיגו באמצעות שילובם של כמה אלמנטים מהשער האיובי הענק ומגדלו, שהיה כאן בדיוק, בחומה העצומה שבנה אלמלכ אלעאדל.
ועוד על ההר -כנסייה יוונית-אורתודכסית, המוקדשת "רק" לאליהו הנביא, שגם היא כאחותה האיטלקית בנויה על שרידי העבר של פסגת ההר.
אבל תאמינו לי, שכל אלה, דברים נפלאים ככל שיהיו אינם הסיבה האמיתית לעליה להר, אלא , נקודות התצפית הטובות ביותר (!) בצפון הארץ, למעט פסגת הר מירון והחרמון.
ממרפסת תצפית הצמודה לאגפו הדרומי, רואים את כל צפון השומרון ומרכזו, את הגלבוע, את העמק ואת הכרמל. ממשטח שנמצא משמאל לאפסיס החיצוני של כנסיית ההשתנות, באיזור בסיס המגדלים האיובים האדירים, רואים את כל רמות הבזלת של מזרח הגליל התחתון, את עמק הכינרת, את הגולן ואת הרי גלעד. ואם טרם קבלתם סחרחורת מגודש המראות, רדו בכביש הצר מכנסיית ההשתנות, דרך "שער הרוחות" עד לפיתול העליון בכביש שעולה לפסגה. משם אפשר לראות את כל הגליל התחתון, את כל הגליל העליון, את החרמון ואף את הר הלבנון.
החורף כמובן, הוא הזמן הטוב ביותר לערוך תצפיות כאלה. מי שמעוניין רק בסיפורי הקודש, שייקח בחשבון, ששעות הפתיחה והסגירה של הכנסיות אינן מסבירות פנים למבקרים ובשבתות בכלל סגור. זה אולי מוסיף למיסתורין ולמתח אבל די מעצבן, כשנתקלים בדבר כזה. כדאי לפיכך, לברר בלשכת התיירות הממשלתית מהן השעות המדוייקות לכניסה ביום בו אתם מחליטים שזהו זה.
איך ומה
הדרך לפסגה אפשרית אך ורק ברכב קטן. מי שעולה ברגל בשביל תלול אך נוח מאוד, ש"חותך" את פיתולי הכביש יקדיש לעליה הזו כחצי שעה וייהנה מחורש בלתי פוסק ובחורף מפריחה משגעת. הכביש לתבור מסתעף מכביש 65 בצומת גזית לפי השלט לכפר הבדואי א-שִבְּלִי.
עוד בסביבה
גבעת המורה – תצפית נוף משגעת ממגדל של הקק"ל, ל יד קבר נבי דחי. הדרך אליה נוחה וטובה לכל רכב והיא מטפסת על ההר משיכוני הווילות של עפולה עילית.
מוזיאון למורשת הבדואים – למרגלות התבור בכפר שיבלי.
חאן תג'אר או חנות תוגרים – שרידים יפים באבן שחורה ולבנה של פונדק דרכים ובית שייורת מבוצר מימי התורכים, ולפחות בן 450 שנה מול הכניסה לבית קשת.
טיולון קריעה
משולי המושב שדה-אילן ללכת לשרידי הכפר הערבי ח'רבת סבח, שיושב על מקומה של שובתאי היהודית העתיקה, לרדת אל נחל אדמי, לא לדרוך בביוב אבל ללכת באפיק המצוקי (בבזלת) עד חורבת אדמי ומשם לבוסס באדמה העמוקה של שדות בקעת הזורעים ולסיים בהזורעים.
עשב השדה
הקטנית הכי יפה בארץ הוא התורמוס, אבל לא זה הקטן הלבנבן מגבעות הכורכר של מישור החוף, אלא הגדול, הכחול שמפוצץ בחורף את נחל תבור ואת שולי הר תבור ועוד מקומות בגליל ובגולן וגם כן ברמת מנשה.