שם יפה חורשן. כשהאנגלים, שעל-אף היותם "כובשים" ושליט זר גילו רגישות לא קטנה לנושאי נוף וטבע, הכריזו על גוש היערות העצום שבין זכרון-יעקב ורמות-מנשה כ"שמורת טבע", עדיין ההר הזה נקרא טַ'הְרַת אֶלְהַטַרִי. כלומר - הגבעות שנראות כמו גב של חזירת בר...
ב- 1970 הכריזה גם מדינת ישראל על המקום כשמורת טבע וקראה לו חורשן. בגלל החֳרשים כמובן.
הר חורשן הוא שם של אחת הגבעות הנמוכות, שמדרום לכביש 70 זכרון-יעקב ליקנעם. הגבעות האלה, שגבהן הממוצע הוא כ- 150 מ' בסך הכל, מכוסות ביער מדהים בצפיפותו, אך שלא כמרבית החרשים הים-תיכוניים, שצפיפותם היא סבך קוצני ובלתי עביר של אלון מצוי ומלוויו, הרי שפה נפגש אכן הסוג הצפוף של החורש עם הסוג הפתוח והמרווח של יער אלוני התבור, שהוא מאוורר, עציו עומדים בשלכת וזו מגוונת את הירוק הים-תיכוני בכתום בסתיו, בירוק בהיר ורך ובאדום באביב, והכל בסגנון אירופי.
על ההר הזה יש אוסף נכבד ולעתים אפילו מביך, של דרכים. מהן דרכי עפר היפות לרכב רך, מהן מיועדות רק לרכב שטח ומהן רק להולכי רגל. חלק מנתיבי ההר מסומן בצבעי סימון השבילים, כך שקל למדי לנוע ביער היפה הזה וליהנות פה ושם מתצפיות נוף על מישור החוף ועל הכרמל.
אמנם, אין כל ספק בכך שסוף החורף, שהוא שיא ימי הפריחה, הוא הזמן המועדף לשוטט בדרכי ההר. הלבלוב בשיאו, כל גלי הצבע של הפרחים מתחרים על חסדי החרקים; זה גם הזמן, שצווחות החיזור של כל צפרי השיר נפרטות על מיתרי הצלילים של היער התוסס. וכמו שאמרנו, כבר האנגלים התרגשו מן היער הזה, קל וחומר אנחנו, שלא פונקנו בכאלה. אבל היות שיער הוא יער כל השנה, אז גם בעונה היבשושית הזו יפה לטייל בו, שהטבע עדיין נם את תנומת הקיץ שלו ורק בעוד שבועות אחדים יסכים להתעורר.
בלב הגבעות המיוערות, ולא רחוק מהשכונות החדשות של זכרון-יעקב מתנוססת גבעה אחת חשופה מיער. גם הנחל הרחב שלמרגלותיה מעובד וזרוע כולו כך, שנוצרת לגבעה הזו מסגרת רחבה החושפת אותה מיער של ממש.
על ראשה השטוח של הגבעה פזורים שרידי חורבת טאטא ותמהני על מגיירי המפה העברית, שהותירוה בשמה הערבי ולא תרגמוה ל"חורבת המחפורת העמוקה" או למצער, לא הקנו לה שם מגוחך, שישמור על צלצול השם הקודם, אך יהיה בעל משמעות עברית עמוקה ולמשל - חורבת מטאטא.
כדרך חורבות רבות בכרמל ובשוליו, היתה גם זו כנראה, חווה חקלאית מן התקופה הרומית או הביזנטית. במקום נמצאים שרידי גדרות, שרידי בית-בד, גת חצובה, מערה חפורה ומעוצבת כדרך מערות המגורים בכפרים העתיקים ועוד כהנה וכהנה שברי מבנים פזורים בחורבה זו.
לדאבון-הלב, כבר בסוף החורף מכוסה החורבה בקוצים ממאירים, שגבהם עשוי לעבור אף קומת אדם ובין לבין גם סרפד כדורים, שכל הנוגע בו נצרב למכאוב. אך במקום להיאבק בקוצי החורבה ובסרפדיה, אפשר להתרפק על הנוף ממחסה הצל של שבעה אלוני תבור ענקיים ועץ אלה ארצישראלית אחת, הצומחים בעיגול של רקדנים בשולי החורבה.
מדי-פעם מתמלא מעגל העצים הזה בגללי עזים ללמדנו, שאנו לא היחידים החומדים את הפינה הזו. אך גם גם אם לא היינו הראשונים במקום, עדיין יש כאן די מרחב לאדם וגם לבהמתו הדקה והריחנית.
ועוד הערה חשובה - אם מסיבה כלשהי הגעתם להר חורשן ולא מצאתם את הדרך הקצרה לחורבת טאטא אל תצטערו. השיטוט בערוצים הרדודים שבין הגבעות, ביער העשיר כל-כך והמגוון כל-כך, עם בורות המים והמעיינות הקטנים המזומנים לתועה בשבילי החורשן, הם פיצוי לא רע בכלל על כך, שאת הביקור בחורבת טאטא עצמה תשאירו אולי לפעם הבאה.
איך ומה
לחורבת טאטא אפשר להגיע ברגל או ברכב שטח בדרך עפר מסומנת בצבע אדום, המסתעפת מכביש מס' 70, ליד מחצבת שפיה.
להר חורשן עולות דרכים נוספות לרכב שטח גם מכיוון כביש מס' 70 וגם מכיוון עמיקם ומרמות-מנשה.
חלק מהאזור הוא שטח אש ועל-כן יש להצטייד במפת טיולים וסימון שבילים הכרמל מס' 4, שיש עליה סימון של שטחי אש...
עוד בסביבה
טיולון קריעה
ללכת בשבילי הר חורשן מחורבת טאטא עד חורבת צברין. שם אגב נמצא ראשו של מפעל המים הקדום לקיסריה, שאת חלקו המטופח תוכלו לראות ב"מי-קדם" ליד עמיקם.
מי שזה לא מספיק קריעה בשבילו שיילך ברגל לאורך אמת המים הקדומה לקיסריה.
צומח
האלה הארצישראלית היא לא פרח אלא דווקא עץ, אפילו שהיא מתנהגת רוב הזמן כשיח. התנהגות זו אינה לצרכי הסוואה; פשוט במשך דורות לא נתנו לה לבטא את עצמה ובכל פעם שגדלה לממדי עץ, כרתו אותה לטובת הסקה, בניה, עשיית מקלות הליכה ונבוטים.
האלה הזו, חולקת עם האלון את המושג "אל", כלומר - הכוח והעוצמה, שתורגמו בימי קדם לאלוהי היער. כך כיכבה האלה בתור "אשרה", כלומר עץ גדול עם הקשר פולחני, בדרך כלל – זיונים. זה עיצבן מאוד את הנביאים הצנועים והפוריטניים של התנ"כ, וכמעט כולם מצאו זמן לקלל, לא רק את העץ, אלא את מי שעשה ממנו אתר לזיונים קדושים. סתם קנאים.
הפירות האדומים דמויי הבננה שתלויים בענפיה אינם פירות אלא עפצים, כלומר – עלים שהתנפחו בגלל עקיצה של חרקים שגם הטילו את ביציהם בתוך העלה הנפוח. אם תפתחו "פרי" אחד כזה, תראו שהוא רוחש רימות כתומות כמו קוויאר, או שהן כבר הפכו לחרקים מכונפים ואז זה שחור בפנים. אמנם לא אוכלים את זה אבל זה לא איחס.
