אגמים בים של חולות
פינה יש בגובי, שהיא גדולה יותר מארצנו המוקפת יחד עם כל שכנותינו. קוראים לחלק המדבר הזה "טנגר". בלבו של הטנגר הזה משתרע ים חולות שנקרא "בדאין ג'אראן" והוא נמצא בכלל בתוך סין; ומטעמים של קוצר מקום וזמן, לא אכנס כאן לסיבות ההיסטוריות, שעשו חלקים מן הגובי וממונגוליה לנחלתה של סין.
אנשי המדבר טוענים שהדיונות שלהם גבוהות יותר מכל דיונה אחרת בעולם. היות שטענה כזו נשמעת בכל ארץ המתנאה בדיונות, גם לא אבוא כאן לשפוט; אבל הן באמת גבוהות. אפילו יותר מדיונות הדגל של ישראל באשדוד ובראשון....
כ- 400 אגמים פזורים בים החולות הזה - מהגדולים בעולם. האגמים והאגמונים נראים כמו עיניים כחולות שמשקפות את השמים, שלעולם צבעם כאן צלול כגביש אקוואמרין (ולחובבי העברית: אולי אבן התרשיש; כנאמר, "בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל-אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נֹפֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ"; יחזקאל כ"ח, י"ג)
ונתן את השם לאמונתם של המונגולים – "טנגרי", כלומר, "שמים כחולים". אם עומדים בזווית המתאימה, אז לאגמים האלה יכול להיות גוון זהב ולא כחול, כי הם משקפים את הדיונות שסביבם.
יש אגמים שהם מלוחים ויש מתוקים ואת זה רואים מייד לפי הצמחיה. במקום שהיא קיימת – המים מתוקים. יש שם גם יתושים אכזריים. במקום שלא צומח כלום – המים מלוחים, אבל היתושים נשארים אכזריים גם שם והשד יודע איך ....
בינתיים גם אין שום הסבר מניח את הדעת לתופעת האגמים כאן. הדיונות שמקיפות אותם יוצרות חייץ כטבעת של מאות קילומטרים ביניהם לבין השלגים הנמסים על ההרים בסין או במונגוליה; ולדעתי, בכלל לא נורא שלא יודעים מה מקורה של התופעה הזו. המקום יפה להפליא גם בלי הסברים.....
הסינים הכריזו על "בדאין ג'אראן" כעל שמורת טבע, ובצדק, אלא שההכרזה הזו הביאה לעקירת כל תושבי החולות – מונגולים רועי גמלים – ולשבירת מטה לחמם. בעלי היזמה שביניהם הפכו לנהגי ג'יפים ומוליכים מטיילים הרפתקנים בין הדיונות הענקיות, שהיו מגרש המשחקים של ילדותם.
מעט מהם נותר להתגורר בבקתות חומר דלות ולרעות את גמליהם, אחרים מוצאים את פרנסתם במכירת מאובני עצים וגבישים צבעוניים שונים, שהם מוצאים במדבר וחלקם נעלם בכלל מהשטח ועבר לעיירות בשולי המדבר המופלא הזה, כדי לחלום ממרחקים על גן העדן הקשוח שנאלצו לנטוש.
מסע, אגב, בין האגמים האלה אפשרי רק ברגל או ברכב שטח חזק או, באמצעות גמלים. איך לא ? וכשאין מסע ואין כלום, ורק השקט הסמיך עוטף את הגובי ואפילו המעוף החרישי של עופות הטרף לא מפר אותו, הדבר היחיד שממשיך לנוע בו באיטיות הוא רק הזמן, שכמו המדבר – אין לו קץ.
פורסם ב- YNET, אוגוסט 2018
