דיר חנא הוא כפר גדול ויפה במזרח בקעת סח'נין. מכל כיוון יש לטפס אליו. הוא בנוי על ראש גבעה הצופה על כל העברים וסוגר את מבואה המזרחי של הבקעה, שהוא מפתן בזלת גבוה, לכיוון בקעת צלמון והדרכים היורדות בה בואכה הכנרת.
היישוב כאן עתיק יומין ושרידים בני יותר מאלפיים שנה לא חסרים בו ובסביבתו המיידית. גם הגיוון החברתי - מוסלמים ונוצרים, האוכל הטוב ובתי-ההארחה, עושים אותו למסביר-פנים ולבבי, אבל גרעינו של הכפר הוא גם גרעין הענין שבו.
במאה ה- 18 קם בגליל מלך זוטא. בדואי ממשפחת זידאן וט'הר אלעֹמר שמו. האיש, שאת שנותיו הראשונות עשה בין סמטאות טבריה למאהלי משפחתו בבקעת בית-נטופה (סהל בטוף), פיתח קריירה מזהירה של שודד וגובה דמי-חסות ומכאן עבר למוכסות, למיסוי ובסוף אף הרים יד על מעבידו, הסלטאן העותומני באסטמבול והכריז על עצמאות מוחלטת לגליל.משהקים את ממלכתו גם שלח ידו בכיסיהם של שכניו, מושלי צידון, דמשק ויפו, ומאז שעמד על דעתו, לא פסק להלחם ולהתקוטט ולהשיג את חפצו בחוזק-יד. הוא אפילו קנה משודדי-הים במלטה וברודוס את ביזתם משיירות הים העותומניות ואחר-כך היה מוכר את המלקוח חזרה לבעליהם החוקיים במחיר מופקע...
כדרך הבדואים - דאג שאחיו, דודו, בניו ולמעשה כל המעגל הראשון של בני משפחתו, ייהנו מהישגיו. בתמורה תבע מהם סיוע - כל אימת שנזקק לפרשים, לרובאים ולקצת בעלי זרועי ומטילי אימה כאמצעי שכנוע. סופו, שקפח חייו כאיש זקן ושבע-ימים, כאשר נאלץ לנטוש את עכו - בירתו, אחרי מצור שהטיל עליו אחמד אלג'זאר, עושה דברו האיום של הסלטאן. שומר ראשו בגד בו וערף את ראשו ויש אף רינונים שהוא עשה יד אחת עם אשתו הצעירה והיפה של המלך הבדואי הזקן והמובס.
אלא, שעניננו בכפר - דיר חנא, הוא בגלל מה שהתרחש בו עוד בטרם בא סופו של ט'הר אלעמר. השנה היתה 1732 ואחיו, סעד אלעמר, חלק עמו כמו עוד שלושה אחים את השלטון על הגליל.
מושבו של סעד אלעֹמר היה כאן, בדיר חנא, ובשנה הנזכרת הקיף את הכפר בחומה ובמגדלים. בלב בתי-הכפר ברום הגבעה בנה את ביתו העתיר קשתות, קמרונות, מבואות ומחסנים. בצמוד לארמונו-מצודתו בנה מסגד ואת קירותיו ציפה באבנים לבנות וצהובות כיד הדמיון הטובה על בנאיו, שראו בתי-פאר, מן הסתם, בסגנון תקופתם העותומנית, אלא שהם באו לשרת בדואי שבנה בית בכפר בשוליה הנצחיים של האימפריה...
את הארמון, שחלקו עדיין ניצב בראש גרעינו העתיק של הכפר אנחנו מבקרים היום - אחרי שנקבל רשות מבעלי-הבית הגרים בחלקיו השלמים עדיין.
אין לדעת בדיוק מהו שהעלה את חמתו של השליט - ט'הר. ודאי לא היה זה טעמו הנובורישי של סעד אחיו. ייתכן שרצה להתנקם בו על שלא שלח לו סיוע כמה שנים קודם לכן במלחמתו בסלימאן, הפחה של דמשק. בקורות התקופה מסופר, שהוא צווה על בנו - עת'מאן, בנה הבכור של אשתו הדמשקאית דהקנה, לרצוח את סעד אחיו (כלומר את הדוד של הבן...). בתמורה יקבל, כך הבטיח ט'הר, את שפרעם. הבן אכן הופיע בארמונו של הדוד בדיר חנא ובלילה חנק אותו. מסיבות שונות לא קיים האב את הבטחתו ואף הפיץ ברבים שאחיו מת בלילה מהכשת נחש... עת'מאן יחד עם שני אחיו בני אותה האֵם, יצאו למסע נקם באביהם, או במילים אחרות - מרדו בו. היה זה גם האות לתקופה קשה בחייו של ט'הר אלעמר, שלא נסתיימה אלא עם מותו. מאז אותו מקרה, לא שבע יותר נחת מילדיו, שכן כל השמונה מרדו בו, כל אחד בתורו, ואחת המרידות קשורה גם לארמון החצי חרב שבשעריו אנו נמצאים.
עלי ועת'מאן, בניו של ט'הר לכדו את דיר חנא מידי אביהם שירש את אחיו החנוק (דודם...), משם גם שגרו איום לט'הר אביהם, שעליו למלא את הבטחתו לבן החונק ולתת לו את שפרעם.
ט'הר אלעמר לא גילה כל רגשות אבהיים במקרה הזה. נהפוך הוא, חסיד השיטה - חוסך שבטו שונא בנו - יצא עם צבא של פרשים, תותחנים, רובאים ובוזזי-ביזה והטיל מצור על בניו הסוררים בדיר חנא.
בעוד המשפחה הלוחמת עסוקה בלקטול את עצמה ואת השכירים בצבאותיה, הגיע שליח אל מחנהו של ט'הר ובישר לו שהפחה של דמשק, אויבו הוותיק של ט'הר אלעמר, עומד להתנפל עליו. מיד שיגר האב שליח לבניו הנצורים וצווה עליהם להכין לו ולכמה בני-לוויה נוספים ארוחת-ערב, שעל כן דבר חשוב לו אליהם....
"המורדים", אכן עשו כמצוות אביהם אויבם, ובשבתם כולם בנחת ובשקט לאכול ארוחת-ערב במבצר, ספר ט'הר לבניו את בשורת המלחמה הקרובה עם הפחה של דמשק. במועצת המלחמה המשפחתית הוחלט, שהבן (המורד) עלי, יסתער בראש פרשי האב (שהטיל מצור) ט'הר, על צבא האויב מדמשק. כך חוסל המרד עד שבני המשפחה התפטרו מאויבם המשותף ונפנו להמשיך ולהתקוטט...
אחריתו של הארמון - שאחרי שאחמד אלג'זאר חיסל את ט'הר אלעמר ב- 1775 הפך בעצמו למושל עכו. עתיד היה אחמד אלג'זאר להכנס להיסטוריה בתור מושל אכזר שהפליא לענות את אסיריו, אך בין לבין - כבש והרס את מבצר-ארמון-מסגד דיר חנא. עלי, הבן של ט'הר אלעמר ברח מדיר חנא ללבנון ומשם לגולן וסופו שנרצח בידי חיילי דמשק ובא הסוף לשלטון המשפחה המשוגעת הזו.
והארמון? עברו יותר מ- 200 שנה, וכמו שהוא נראה היום, הסיפור עליו טוב בהרבה ממצבו, אבל עדיין המקום יפה וגם רואים מגגו את כל עמק ס'חנין הציורי ותודו, שהסיפור לא נופל מכל אופרת-סבון ימי-ביניימית מאירופה.
איך ומה
1. לנסוע על כביש 805 הסלול לרוחב בקעת סח'נין.
2. לכפר דיר חנא אפשר להכנס גם ממזרח וגם ממערב ויש להשתדל לא לאבד את הכיוון אל הנקודה הגבוהה ביותר בכפר.
3. אין להיכנס לשטח המצודה-ארמון ללא קבלת היתר מפורש מבעלי-הבית, ובכניסה, לשמור על כללי נימוס וכבוד לדרים במקום!!
4. ממתקים לתינוקות ולילדים קטנים, נחשבים למחווה נימוסית.
עוד בסביבה
1. נחל צלמון - נחל קצר מאוד סמוך לכביש. מלא מים ושרידי טחנות קמח עתיקות.
2. פארק הקופים של ידפת. מי שאוהב חיות שבויות בתנאים משופרים, שיילך.
3. תצפיות נוף מרהיבות מנטופה, מהר אחים ומהר השאבי. כולן על רכס הרי יטבת, שמדרום לבקעת סח'נין.
4. בסח'נין, עראבה, דיר חנא ומע'אר יש ממתקים, לבנה, מסעדות קטנות וגדולות והנוף פשוט מטרף. רק על זה אפשר לבלות שבוע.
טיולון קריעה
עליה מדיר חנא למבדד נטופה - מנזר קטן ומוזר במקצת - לעבור בשולי הררית ולרדת בדרך העפר לחורבת בית-נטופה שבעמק בית-נטופה. הדרך המסומנת בשחור מסתיימת בעילבון.
צומח
הפרח מוכר כחרצית. השם הנכון הוא חרצית עטורה. והכי בעולם הוא אוהב לצמוח על מזבלות, חורבות, שטחי מרבץ של אדם ובהמה ואם הקרקע ספוגה בשתן - אז החרצית יוצאת הכי מוצלחת...
את התילים הארכיאולוגים ואת החורבות בארץ, אפילו הן טמונות באדמה, מכסים בסוף החורף מרבדים של חרציות, שמקנות לכל הארכיאולוגיה וההרס גוון חינני עד כדי כך, ששוכחים לחרצית שהיא צמח של אשפה.
אז מה עושים עם חרצית? קודם כל זה אחד מצמחי הבר הגדולים והיפים, שאינו מוגן. כלומר מותר לאסוף זרים של חרציות ולקלוע בשיער. רופאי אליל שונים עלולים להציע לנשים תמציות של חרצית, שכביכול מסייעות למנוע כיווצים ברחם, או בתור עזר להסדרת המחזור החודשי. אז לפני שאתן משתמשות בתמציות או במשרות שונות מהחרצית, תבררו אצל רופא הנשים שלכן, אם אפשר גם אחרת, רק שתדעו שזה מה שאומרים על החרצית....
ועוד דבר, הריח של הפרח - בסדר. אבל אם אתם עושים קְבֶעץ' מהגבעול או מהעלים, תלכו מהר לרחוץ ידיים, כמו שאמרנו - יפה אבל מהזבל.
