דבשון

דבשון הוא מה? דבש קטן? האמנם יש בנמצא דבש גדול? כנראה שאותם חכמי חלם שטרחו ופזרו שמות בעברית על מפתנו שמעו "עסל" בערבית ואצו מייד לתרגמו ל"דבש" בלשון קודש; הקטינו מעט – מעשה של חיבה אבהית – ויצא "דבשון". והשם המקורי הרי הוא "אלאסלי" ופירושו – נחל (שיחי) הסמר, שהם שיחים קוצניים כמסמרים וחובבי מים, אשר יש בהם מלח די תאוותו של תיש, והם עולים פה ושם בנקיקי הנגב, שלחלוחית של כלום מזרפזפת מסלעיהם; אלא שמה להם, לאבירי השמות ולהבנת הנקרא, ועוד בערבית חו"ח...

דבשון זה, הוא לא מקום בודד, אלא נתכנסו באפיק המדברי היפה הזה מעלה אחד, ומפל אחד ענק ועוד כמה קירות זקופים, וטראסות ביזנטיות או נבטיות – שהרי היינו הך הוא אם הן כאלה או כאלה, ודקל אחד, ואלה אטלנטית אחת, ושיחי סמר הרבה, וגם מחסנים מאולתרים של בדואים ובדואים בעצמם – חמושים בכלבים מחציפי פנים וחורצי לשון ומטופלים לעייפה בבני צאן ועזים. דבשון הוא גם שביל מפותל מעין עבדת לעין עקב, שכל אחד ואחד מהם הוא מקום לכשעצמו; זה עטור דקלים וזה בעצי צפצפת הפרת, זה מושך מים בין בריכותיו וזה – כולו מפל על קיר של שרכים וטחבים ובריכת איזמרגד יפה, ושניהם מתערסלים בחיק צוקים לבנים כשלג והם היפים שבנקיקי הנגב שלנו.

דבשון הוא גם שאלה: אימתי לבוא אצלו? האם עם שחר, שאז הוא צונן ככל שחר מדברי, ומטיל רעד בבשר והשיניים נוקשות בקולי קולות, אך אז נראה גלגל החמה, כתום כתפוז ומסמא, מנסר אל השמים מאחורי הר עקב ומישוריו הגדולים של עמק נחל צין; או לבוא אצלו בין הערביים, שאז הקור לא נושך כמו בבוקר, ורק סכנת החשיכה הנופלת על המדבר כחתף ומאיימת להעלים את השביל; אלא שאז נסוג היום מעבר לרמת נפחא בצבעי וורוד וארגמן, והם נמסכים אל תוך כחול אפרפר עד היעלמם. הירח עולה במקום השמש של הבוקר, ובמדבר הוא צהוב, גדול ומבהיק, ובלילות שהוא איננו, אוי לו להולך בשביל...

כל זה הוא הדבשון, וממילא תיאור של שביל או מהלך עיקוליו של נחל – מתי הוא רדוד והיכן הוא נמלא בחול תחת חצצים וסלעים – נראה מייגע ומאוס, ולשם כך הרי נולדה מפת המטיילים.

שתי פינות יש בו בדבשון, שהן נראות בעיני מכל האחרות: הראשונה, מרוחקת מעט מן האפיק, והיא בינו לבין המתלול הקטן שעולה מעין עקב הסמוך. עיקול חריף יש בשביל, מעל תהום גדולה שצידה האחד פתוח אל סלעי המפולת הגדולים, בטרם שהיא נכנעת למישורו של נחל עקב הגדול. צידה האחר של התהום, הוא קיר זקוף, קעור כפרסה, צח כשלג ועטור אימרת סלעים חומה. צורות מומסות שבו משוות לו חזות של תחרה כהה על שולי בד לבן, אשר סבותינו היו פורשות על שולחן האורחים, להעמיסו גלים גלים של מזון; בתחתיתה של התהום צומח דקל, ולידו שיחי סמר המעלעים את נגר המים הדל מן הסלעים, והם כה דלים, עד כי אפילו אי אפשר לקראו "מעיין", ושנים שחונות שבמדבר מאיימות להעלימם כליל.

השניה, היא קיר המפל הגדול, שהוא פרסת ענק, גדולה מן הראשונה, מתנשאת במקום שבו אפיקו של הדבשון צולל ממרומיה אל עמק נחל צין - מצידו האחד הדבשון ועבדת, עקב וזיק ושרב ומצוק הצינים האדיר, ומצדו האחר מיתמרים רמת בוקר והרי חתירה, שמחביאים בפסגותיהם את המכתש הגדול.

יפה היא "הפינה" הזו, שהיא קדקדו של קיר הפרסה. מעבר לעמק הפעור תחתיה זרועים בתיה של שדה בוקר, פזורים בוסתני העצים שלה וקולות של אנשים פולחים ממנה את השקט של המדבר; ורחוק מן הקיר, מצטעפים הרי חתירה בערפל, והר חצרה והגבעות האפורות בואכה הערבה, ובימים שקופים של חורף, אף הרי מואב מכחילים באופק.

כל שאר הדבשון, כמו שכבר אמרתי, שביל עובר בפינותיו, כמו חוט מכלב שמורה את הדרך בערך, אך לעולם לא יהיה דוגמת הקישוט הסופי.

איפה זה

בהר הנגב, בין נחל עבדת ונחל עקב, מול שדה בוקר, והכי בטוח זה למצאו במפת הטיולים וסימון השבילים מס' 15. מסומן בו שביל בצבע ירוק.

אם כבר הגעתם

  • עין עבדת
  • חרבת עבדת
  • עין עקב תחתון
  • שדה בוקר ואתריה (המוזוליאום של בן גוריון למשל)
  • נחל חווארים

טריוויה

נוהג הוא בהר הנגב, לבזוז את רכב המטיילים שמותירים אותו בשטח ללא השגחה. כולו, או חלקים ממנו, או חפצים מתוכו נחמסים אחרי פריצה והטלת נזק בו ובחשבונות הבנק של בעליו.

ייטיבו שלטונות החוק ו"רשות הטבע והגנים", אילו היו מרחיבים את פיקוחם על הנעשה בתחום - אשר עליו הם מעלים תביעת בעלות כבר שנים ארוכות - ולא רק ירדפו מטיילים, הישנים שלא ב"חניוני לילה", או נהגי ג'יפים שנוסעים לפי המפה, אבל לא לפי רצון גחמותיו של "הפקח".

ראוי אפילו שיגבו כסף מכל מטייל ונהג, כמקובל בארצות תרבותיות אחרות, ובלבד שיטלו אחריות גם על רכבם של המטיילים, ולא נדע עוד דאבה.

תמונה-נוף

לקבלת דיוור אלקטרוני

תודה רבה על הרשמתך
המערכת אינה יכולה לקבל את הרשמתך, נסה במועד מאוחר יותר