כדי שמקום מסוים בארץ ייכנס להגדרה של "סוף העולם" – שאין לדעת אם זה תואר לגנאי, שכן קשה להגיע אליו, או שמא זה תואר כבוד, משום ש....קשה מאוד להגיע אליו – עליו להיות לא רק מדרום למצפה רמון, אלא גם נידח דיו, שדרכי הג'יפים לא עוברות אצלו, וגם שלא יהיה קרוב לאתרים קטנים ויפים, כנקיקים, נווי מדבר, מעיינות ציוריים ומקדשים מסתוריים. כך נדון מקום כזה לא רק לתואר "סוף" וגו', אלא שרק יודעי ח"ן מגיעים אליו וכאלה שממש רוצים.
כאלה הם גבי נחל פארן, שהשנה - משום כל המכות שהספיגונו - באה ההשגחה העליונה ומלאה אותם במים. לראשונה מזה שנים, או לפחות, השנה, זכיתי אנוכי הדל להתמוגג אצל הגבים המלאים משום יפיים; ומשום שלא ראיתי אותם יותר מ-10 שנים קודם לכן, נדמה לי שאני הראשון לגאלם משכחה, וזו כמובן גבהות לב, אך אני נהנה בכל פעם מחדש ללקות בה.
נחל פארן (ב"פ" דגושה) הוא הגדול בנחלי הר הנגב, גליל מימיו, מנקודת הכניסה שלו לישראל מסיני ועד שהוא מתחבר לנחל ערבה, הוא כמעט 4000 קמ"ר, יותר מפי 2 משטח הגליל, וזה הרבה!!
גם שטפונות החורף הכבירים שלו מעוררים התפעלות, ויותר מפעם קרה כבר, שאחרי שמי השטפון געשו למרגלות מד-השטפונות, בקצב של 1150 אלף ממ"ק בשניה, נהרס מתקן המדידה, ולעולם לא נדע כמה מים באמת זרמו שם אחרי כן.
קטע הגבים שלו נמצא מדרום להר צוריעז, וסימן ההיכר שלו הוא קניון נפלא שאין דרך עפר בתוכו, והוא מתפתל בין קירות זקופים של סלעי גיר קשים ובהירים אשר מתחלפים בקירות גבוהים וקודרים של צור חום-שחור.
הצור, על אף שהוא סלע קשה, נראה משני צידי האפיק, מפותל ומעוות כאילו מישהו לש אותו, הניחו על השטח, מתח וכיוץ, דחס ורידד וצר בו צורות מהודרות ובלתי צפויות עד כדי כך, שכינויו המקצועי הוא – "צור משתולל". יש והוא מופיע כפסים של קסאטה ויש שהוא גס ועבה, יש ורצועותיו נמתחות ומתפוקקות, ובצדודיתן בולטים בולבוסים ענקיים, כאבני קלע עתיקות אשר ננעצו בצוקים במטח אחד.
קשה לחשוב, שהצור החל את חייו בספר הנצחי של הגיאולוגיה, כענן ג'לטין מרחף במי אוקיאנוס ענק בן עשרות מליוני שנים, ובו רבבות יצורים, ששלדיהם המיקרוסקופיים היו עשויים מסיליקה. יש בכך נסיון מביך להתמודד עם לוחות הזמנים של הבריאה – והרי גבולות זמן כאלה, ממילא אינם אומרים דבר לבני תמותה קצרי מועד כמותנו – וגם נסיון קשה להבין את התהליכים הבסיסיים של עיצוב הנוף, כאילו אנחנו מחטטים בדפי ספר מסתורי, שמעולם לא נכתב בספרי הקודש ושנותר מחוץ לתחום האמיתי של הדעת העל-אנושית.
סלעי הצור הזקופים והעצומים האלה נחתכו במיליוני שנות מים ואפיקו של הפארן העובר בהם, נלכד בין פיתוליהם ומלחך בשטפונותיו את בסיסם. בין כה וכה נלכדו מים שזרמו בו בגממיות שבאפיק והפכו לבריכות ירקרקות, מהן עמוקות וצרות, ומהן סתם היקוויות של כלום ובוץ רב עוטר אותן.
מי שאינם נותנים דעתם למופעי הראווה של הסלעים, אלא רק למים, לצמחי האפיק, לרומש בתוכם ולחי שבם, הם בעלי החיים במדבר.
אלה באים אצל המים בשעות שאנו, בני האדם, רחוקים מהם מרחק בטחון ומותירים אותם אדונים למלחמתם. באותו יום חרפי בהיר שעמדתי אצל הגבים מלא ריגושים על שהגיענו והחיינו, מניתי עקבות בחול הרטוב של שני נמרים, זאב אחד או שניים, צבוע אחד, צבאים, שפנים, לטאות וצפרים לאין מספר. ניסיתי לדמיין מה צורה היה למפגש הביבר הזה, האם נערך בין הערביים או עם הנץ השחר; האם מישהו קיפח חייו במפגש או שמא רק שתו כאן והלכו – חיה לדרכה – בשלום. מאחר שאינני גשש בדואי לא יכולתי לקרוא כבספר פתוח את כל הנפלאות האלה, כל שעשיתי הוא רק להזהר שלא לרמוס את הסימנים בחול.
כל או כך, נפנה היום וכאצל בני אדם שעתותיהם כמעט ולא בידם, הלכתי גם אני משם אל הרכב שעמד מעבר לסלעים אשר חסמו את דרכו באפיק אל הגבים.
איפה זה
במפת סימון השבילים של מערב הר הנגב (מס' 18), במעלה נחל פארן, בעיקול החריף של הנחל, כ-5 ק"מ מדרום מערב למקום שבו דרך העפר המסומנת באדום עוזבת את אפיקו למרגלות הר צוריעז.
בשום פנים אין להגיע למקום, אלא בשבתות ומועדים: בכל זמן אחר אתם מסתבכים עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון.
עוד בסביבה
טריוויה
שמו הקודם של נחל פארן הוא ואדי אלג'ראפי, כלומר – הגורף כל שבדרכו. את השם פארן הוא קיבל משום שהוא חוצה בדרכו את אותו מדבר הנזכר בתנ"כ, בתיאור נדודיהם של בני ישראל, כמדבר פארן.
המחקר החדש מעלה כי השם פארן בתנ"כ מתייחס בעצם למדבר סיני, וכולל בתוכו אזורים שונים ומפורסמים כמו מדבר צין, מדבר שור, מדבר סין וכו'.
ובכלל, הקשר בין השמות בעברית שניתנו לחלקים שונים בנגב אינו תואם בכרח את המקום שאליו התכוונו בתנ"כ, אלא שמכל אלה שהשתתפו בכתיבת הטקסטים לתנ"כ ועריכתם, כבר לא נותר את מי לשאול.
ובהערת אגב, לקראת מלחמת ששת הימים ב-1967 הקימו המצרים את "עוצבת שאזלי" המשוריינת, שתפקידה היה לבתר את הנגב לשניים תוך חדירה בציר נחל פארן, ולנתק את איזור אילת. זה היה הכוח הנייד ההתקפי היחיד של צבא מצרים באותה עת, וגם הוא הוצא מכלל פעולה, עוד בטרם פרוץ הקרבות, בעקבות התעתוע שתעתעה בו יחידת ההונאה של צה"ל.
