"מפתן כורזים" הוא שם יפה וחדש למדי, שהוקנה לרמת בזלת גבנונית, זעופת אבנים אפורות וענקיות. מהן מונחות בפראות בשטח כאילו התפזרו בטעות מתוך שק ענקי ואחרות סדורות בטורים או בערימות מוקפדות. בחלק הדרומי של אותה רמה יש אפילו דולמנים, בדומה לאלו שבגולן.
מפתן הבזלת של כורזים תחום במזרחו בקניון הירדן ההררי. בערך במחצית גובה המדרון התלול, בין כרכום בדרום וגשר כפר-הנשיא בצפון, כבושה דרך עפר, שסימונה "אדום" במפת סימון השבילים. הדרך עוקבת ברובה הגדול אחרי התוואי הראשוני של תעלת מוביל המים הארצי, שמעולם לא נכרתה ומעולם לא הפעלה, בגלל התנגדות הסורים למפעל בשנות החמישים. התנגדותם להעביר מים מאזור גשר בנות-יעקב עד לצפון הכנרת ולהפילם שם באשד מלאכותי כדי לייצר חשמל, חייבה את מתכנני מפעל "המוביל הארצי" לשנות כיוון ולשאוב את מי הכנרת מצפון מערב האגם ולוותר על תחנת הכח. נסיעה בדרך "האדומה" הזו, מזמנת תצפיות יפות על העמק הרחב של נהר הירדן הנפתח מצפון לכנרת והוא זרוע פלגים, חורשים וחורבות עתיקות. אפשר מן הדרך הזו לראות את הנקיק ההררי הצר יחסית, שבקרקעיתו גועש הירדן בדרכו מעמק החולה אל הכנרת. זהו נקיק שאורכו קצת יותר מ- 10 ק"מ, המאפשר לירדן לצנוח מגובה של כ- 150 מ' לעומק של כ- 200 מ' מתחת לפני-הים, שזהו מורד תלול לכל הדעות המצדיק את הרעש, שמקימים מי הירדן בזרימתם.
שני קילומטרים מצפון לכרכום, מתעקלת הדרך במקום שוואדי אבו-לוזה - אחד הוואדיות היחידים באזור, ששמו נשאר כשהיה ולא עבר עוד ברית-מילה עברית - חותך את מתלול הבזלת של "מפתן כורזים". עוד כשלוש מאות מטרים משם נפרש מראהו הנפלא של קניון הירדן. אם זה בחורף - הרי שכל העולם ירוק ומנוקד בצבעים רעננים ואם זה בקיץ, אז אותו עולם הוא בדרך-כלל שחור מבזלת, צהוב מקוצים ואת המדרונות מנקדים מיליוני כדורים כחולים וקוצניים של הקיפודן המצוי. את ציוצי צפרי השיר בחורף מחליפות בקיץ צווחותיהם העצבניות של החיוואים, ובמקום משבי-רוח חרפית מלטפת ומפנקת, מסתערים על הגוף גלי חום מחניק ויובש, כאילו מדבר כאן ולא עמק של הנהר הכי גדול בארץ והכי קדוש לדתות המערב....
זהו בדיוק המקום לנטוש את הדרך ולטפס במעלה הסלעים שמעל הדרך. אין שביל, אין סימן, אין שום עדות לכך שכשבעים שמונים מטרים מעל הדרך מתחבא אגמון, מדהים בהופתעתו. לא בדיוק אגם אלא בריכה, שלולית של מי-גשם וכל קיומה כאן הוא הודות לשקע בבזלת, סגור מעבריו כמו הג'ובות בגולן שממול, רק שטוח יותר ולא כל-כך דרמטי. שמו של האגמון-שלולית הוא בריכת אבו ג'עודה. בריכת - בעברית, אבו ג'עודה - בערבית. מי הוא ג'עודה ממש לא ברור. בעברית משמעות השם היא הבריכה המתכווצת, וזה כמובן מאוד מתאים לאפיה העונתי, אבל מי שמחפש ציור אמיתי, אז גם "בריכת הזאב" טובה דיה. לפחות הדמיון יכול לקבל כאן עידוד משמח.
ארכה המרבי בימי החורף הוא כ- 240 מ' ורחבה אז אינו עובר 50-60 מ'. בין מילוי להתרוקנות, בריכת אבו ג'עודה זו משכה אליה, כדרך מקווי מים נדירים, צמחיה שאוהבת אותה. קנים וסוף ועבקנים וסמר, הכל בהתאם לכמה מלח מותירים מי הבריכה בהתאדותם השנתית וכמה הצמח המסויים אוהב או שונא את המלח הזה. לא פעם מסתובבים כאן ברווזים, אנפות, אנפיות ועוד בעלי-כנף, שמשוכנעים כי האגם הזה הוא לנצח. מה שוותיק כאן וגם כמובן יציב יותר מצמחי הבריכה וצפריה, הוא עץ שיזף ענק וגדול הצומח על פאתה המזרחית. לקראת הקיץ כשהוא מבשיל את פירותיו דמויי התפוחים - הדוֹמים הנודעים מן השירים ומהשמועות - מסתבר שהוא לא רק טוב לצל ולמנוחה. בחורף ממילא אין צורך לחפש צל וריחם העז של הפרחים משכר כך, שכלל אין צורך במזון דמוי תפוחים מן העץ הזה, אפשר להביא מהבית.
איך ומה
להגיע אל בריכת אבו ג'עודה, שהיא גם שמורת טבע מוכרזת, אפשר רק ברגל באופן המתואר בטקסט, מהלך כ- 5 דקות מן הרכב. לנקודת עצירתו של הרכב אפשר להגיע בכל רכב על דרך העפר, המסומנת בצבע אדום. היא מסתעפת סמוך לכניסה לכרכום מהכביש, היורד מכרכום אל "גשר הדודות" ההרוס שעל הירדן.
עוד בסביבה
פארק הירדן - שטח מטופל קק"ל בחלקו התחתי של הירדן לקראת כניסתו אל הכנרת. שבילים לרכב ולרגל, סבך צומח על המים, מי ירדן רועשים בזרימתם ופינות מנגל לרוב. הכי יפות שם אלו הערבות. כלומר עצי הערבה שעל המים, מרככים את כל הנוף ועושים אותו לרומנטי עם פינות אירופאיות ממש.
בית הכנסת העתיק בכורזים - שטח חורבות גדול בין כביש טבריה-ראש-פינה ואלמגור. לא רחוק מכורזין של ימינו. בין חורבות העיירה העתיקה הזו, שכולה היתה בנויה מבזלת, מתנוססים לתפארה שרידים מטופחים של בית-הכנסת שלה בן כ- 1600 השנים. כניסה בתשלום.
ראש-פינה - מושבת "ראשונים" משוקמת שבתיה העתיקים ציוריים להפליא, חלק מהם הפך לגלריות, חלק אחר - מסעדות וחלק אחר, למקלטי יופי פרטיים שאין אליהם כניסה. שיטוט בסמטאותיה יפה הרבה
יותר מן המוזיאון שיש בה, ונחל ראש-פינה, שהוא אתר של מעיינות ובוסתנים, שווה את הכל.
טיולון קריעה
לא ממש קריעה אבל יפה: הליכה מגשר בנות-יעקב ומצד עתרת הצלבני שליד הגשר, לאורך אפיק הנהר עד פארק הירדן.
זה יפה, זה ארוך מאוד ואם מישהו באמת רוצה שזה יהיה קריעה ממש, אז שיטייל כאן בקיץ. נגיד ביולי אוגוסט...
עשב השדה
כלב מי שיודע להבדיל בעין ובנון שלאנטיות בין ערבה לבנה וערבה מחודדת או ערבה אחרת. מצידי שכל העצים היפים עם הגזעים המסוקסים ובעלי העלים הארוכים האלה, שצומחים על המים, יהיו ערבה וזהו.
אם אלה ה"ערבים" שעליהם היו תולים גולי בבל את כינורותיהם ובוכים את " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (תהילים קל"ז), אז הרי שהרווחנו כאן גם נתח מיתולוגיה יהודי מקורי.
מסתבר גם שהערבה, היא בית-מרקחת אמיתי, שכבר עמיתינו היוונים הכירו בתכונותיה המרפאות לפני כ- 2500 שנים. מאז נכתבו ספרי הרפואה של חכמי יוון ועד היום, המליצו על הערבה. פליניוס ואסף הרופא וטוביה הרופא והרמב"ם בכבודו ובעצמו, וכל אחד מהם ידע להמליץ על רפואות לשיכוך כאבים, ולהקלה מפני כאבי כליות, וריפוי דלקות בטחול ובכבד ושטפי דם וכיו"ב פגעים נוראים שיש ואנשים נפגעים בהם.
רופאי האליל שקורין לעצמם "אלטרנטיבים" ו"טבעונים" וכיו"ב ביטויים של הבאי ורעות-רוח נוטלים מן הערבה את קליפתה, מגרדים ומפוררים ומכינים מאבקתה תכשירים למניעת זיעה ברגליים ותכשירים להסדרת המחזור החדשי ובעיקר - תכשירים להגדלת חשבונם בבנק. שיתביישו.