בימים של חורף יפה, הופך כל החלק המזרחי של בקעת בית נטופה, היא סהל אלבטוף, לאגם. יש והוא רדוד ואיי הגבעות מבצבצים ממנו כצבים ענקיים, ויש שהוא יותר עמוק והצבים לא נראים. אז גם הולכים המים ודועכים לאיטם, ורק עם סוף החורף השדות הירוקים פולשים אל תחומם המתמעט, עת שעליה הרכים של הסניריה מתעצים, מתקשחים ומצמחים קוצים ממאירים והופכים לברקנים.
בימים של חורף עגום, ולדאבון הלב, רבים כאלה חובטים אותנו מעת לעת, אין אגם בבקעת בית נטופה וחלקות המים היחידות הן הבריכות הגדולות של "מוביל המים הארצי" ותעלת הבטון שלו, שמשרטטת צלקת ארוכה בגופו הירוק-חום, הרך כל כך של העמק.
אחרי גשמים – גם בשנים של חורף יפה וגם בשנים של חורף עגום – עולים הנרקיסים בשדות הבוץ של העמק הזה, מבצבצים בצניעות כהפתעות לבנות וריחניות בתוך שלוליות, שאם רגל ההולך בעמק נוגעת בהן, מיד היא נשאבת אל עומקן החום, ואין היא נשלפת בטרם שעטרה על עצמה בקולות מציצה והמולת מים מבעבעים, ערימות מעיקות של בוץ שהופכות את הנעל לקב ואת נועלה למדדה כפיסח.
מפתן גבעות נמוכות חוסם את העמק ממזרח. כאילו להציב זקיף על מבואו, זרועים שם בתיו ההרוסים של כפר עוזיאל, ששרידי בית הכנסת שבו גדולים מכולם ועמוד פינה זקוף בולט מהם ונראה למרחוק. כפר עוזיאל נקרא היום "חורבת עמודים", משום ששמה תורגם מח'רבת אם-אלעמד, שנקראה כך רק כי הבדואים של הגליל לא ידעו כי כאן ישבה משפחת הכהנים אביה, עד לפני כאלף שנים. וגם אם היה מישהו מגלה את אזנם, ספק אם היו מבטלים את השם שנתנו מפני זכרה של המשפחה שאיננה עוד.
בדומה לזקיף המזרחי, שומר על פתחו המערבי של העמק תל חנתון, הוא תל אלבדוויה, שלבד מן העובדה ששרידי מצודה של צלבנים טמונים באדמתו, הוא נכנס לדברי ימי העולם בכך, שלמרגלותיו התנפל שותתנה מלך עכו, לפני כ- 3400 שנה, על סוחרים של מלך בבל ובזז את שיירתם עד אחרון גמליה וקטון חמוריה.
ובין מערב למזרח, מתנשאים מדרום הר תרען ומצפון הרי ידפת, וכפרים גדולים וקטנים נטועים בבסיסיהם לחוצים בראשיהם אל טרשי המדרונות ומתרפקים בגופם אל שדות העמק.
נחל קטן נחבא במדרון התלול של הרי ידפת, בין גופם לראשם, שהוא הר עצמון. נקיק הנחל שהוא ללא שם על מפתנו העברית, מכוסה בסבך נפלא של חורש, וההולך בו מדלג במדרון מבלי דעת איך נראה העולם, באין שמים ובאין הרים סביב, שמוסתרים הם כולם מן העמק ועוטפים את הגולש במדרון במעטה של ירק עלוותם של אלונים ואלות ואשחרים וקיסוסיות, שמטיפות את אשכולותיהן האדומים לוהטים, ואין כמותם יפים לפתות צפרים, לבוא ולנקר ולחמוס ולעוף הלאה עם זרע דביק של הפרי שאותו יטילו במקום אחר, מצוות הטבע להפיץ את מעשי בריאתו. ועוד מטפסים נארגים בסבך ומצופפים את הצל ומכסים על המראות, והם זלזלת - ששמה אינו אלא איוולת לאוזן, אך עדינה היא ויפה למראה ופרחיה נאווים כפעמונים רכונים המכבידים על קנוקנותיהם; והפואה והסינפיתון, שגם אם שמותיהם מעווים את שפתי ההוגה אותם, נאים הם בתפאורת הירק הזו, שפרחים רבים בוקעים בשוליה, להאיר ולצבוע את הירוק והחום של ההרים מעל העמק.
הנקיק נפתח אל נחל גדול ממנו, שהאדם הסיר את עציו והביא אחרים תחתיהם. עד שיגדלו אלה ויכסו את עין השמים, נותרו בו כמה עצי חרוב גדולים, שעזים מצטופפות תחתיהם ולועסות בהנאה את תחתית צמרותיהם ופה ושם גם צבי מבוהל חומק ביניהם בריצת זיגזג דלגנית מפני צילו של אדם, או ממה שנדמה לו כצילו של אדם.
ובין כה וכה מסתיים אותו נקיק שהופך לנחל רחב ונוגע בעדינות באדמות הכבדות של עמק בית נטופה שבוץ שלהן אורב להולך ושדותיו אורבים לקיץ.
במפגש הנחל עם בקעת בית נטופה מתנשאת גבעה ועליה שרידי היישוב הקדום קנה. זוהי כנראה קנה שבגליל, אשר עליה מסופר בברית החדשה (יוחנן ב' 2-11), כי בחתונה שנערכה בה חסר יין. מרים (הבתולה), כאמא טובה, לא רק שלוותה את ישו בנה לכל מקום, אלא גם היתה משוכנעת שהוא בן אלוהים. מה שמחשיד אותה באמת שהיתה "יידישע מאמע" הוא לא רק זה, אלא שהיא אף לחצה עליו כאן להראות לכולם מה הוא יכול. פה, בחתונה בקנה, יצא ישוע סוף סוף מתיבת הקסמים וחשף לראשונה בפומבי את יכולת כשפיו: הפך מים ליין וכולם היו מרוצים ובעיקר אמו הבתולה.
אי שם בתקופת ימי הבינים, זכה כפר כנא ליד נצרת - שכבמרבית כפרי הגליל נמצאו גם בו לא מעט שרידים עתיקים - ונטל את הילת הנס מחורבת קנה שבעמק בבית נטופה והעתיקה אליו. כנראה משום שהיה קרוב לנצרת, עירו של ישוע, ועולי הרגל שהגיעו מארופה תבעו מן הסתם נוחיות. מדוע ניטל עליהם לבוסס בבוץ של בקעת בית נטופה עד קנה, כאשר ליד נצרת יש כבר מקום מוכן? ומדוע שלא ישרת אותם נאמנה כאילו הוא מקום הנס?
כאילו באמת היה איכפת לסוחר איטלקי, שעלה לרגל לפני 800 שנה לגליל, אם היין כושף פה בקנה או שם בכנא, ממילא היין באיטליה טוב יותר......
איפה זה
במפת הטיולים וסימון השבילים הגליל התחתון (מס' 3).
מראש הר השאבי, יורד שביל מסומן בשחור אל הנקיק הגולש לבקעת בית נטופה.
הדרך אל התחלת השביל היא בכביש 7955 המחבר את ידפת עם הררית.
