בית שאן

בעיר שכדי לזכות בראשותה הובא מיסטיקן זקן במסוק, ריחף מעליה ונתן ברכתו למועמד המשתדל, אין אתה יכול להתייחס כמובן מאליו אל שום אירוע, אלא כאל חלק מאוסף ענק של מקרים, השזורים על פני חוט הרצף ההיסטורי. מהם הרי עולם כמסע פרעה המצרי או כפלישת מלכי אשור, ומהם זערוריים- מקומיים, כמו נצחונה של מפלגת שמאל בבחירות, בעיר שממנה בא אחד ממנהיגיו הגדולים של הימין.

סופו של אותו רצף, שמתקיימות שתי בית שאן - זו של היום וזו של העבר. הראשונה ניזונה לא מעט מקודמתה ואילו העתיקה, שקרביה נחשפו והיא מתגוללת בשמש, מגלה את שבריה ושאריותיה, לא היתה יכולה להתגלות אילמלי היתה קיימת צאצאיתה הצעירה.

בין שתיהן מחבר רק סיפורו של חוט ההיסטוריה השזור באירועים. בחדשה יש תחנת אוטובים ומוסדות, גן ציבורי, איזור תעשיה ושכונות מגורים; ובעתיקה יש גשר על נחל חרוד ומערכות מים, תיאטרון להצגות, ואמפיתיאטרון שבו הרגו אנשים וחיות אלה באלה במשחקי גלדיאטורים ולודרים.

יש בה רחובות מרוצפים ובתי מרחץ ופסיפסים, מקדשים וכיכר שוק, חאן הרוס ובתי כנסת, כנסיות ומנזרים וגם מסגד. בית שאן העתיקה אדירה כפומפי וכג'רש. אולי. זו החדשה דלה ככל ערי השוליים הישראליות.

מה שיכולה העין האישית לקלוט מן השפע האינסופי של זרם השליטים, המושלים, המלחמות, החורבנות וההתעשרות על המבוא החשוב מצפונה של הארץ אל מרכזה, אינו יכול להיות סדר הסקירה ההיסטורית אלא רק 'בית שאן בעין המתבונן';

וכך, בין הרוחות הצולפות של צהרי החרפים והאש הניתכת מן השמים בקיץ, זו החוזרת ומבעבעת באדום מן האדמה הרותחת, נחרזת בית שאן של עיני הפרטית לחרוזיה אלה:

האחד –

מלכה הראשון של ישראל – שאול ועמו בניו: יהונדב ושמעה ואבישוע ויהונתן, נגררים למרגלות הגלבוע אחרי מותם בידי אויביהם הפלישתים. ראשיהם מוקעים על שיניות חומת בית שאן; ואני חושב כמה אמיצים היו אנשי יבש גלעד, היא מח'פר יבס של היום, שבאו, טפסו באישון לילה אל החומה, הורידו את המוקעים והביאום לקבורה. אין זאת כי אם הבאשה הנוראה שעלתה מן המתים, היא שהרחיקה את שומרי החומה מהם. ומה עשה אז דוד, רעו של יהונתן, שהיה בקרבת מקום? הרי בא להצטרף לחיל הפלישתים, ורק הם, מפחד בגידה, לא אפשרו לו להלחם בשאול וביהונתן. כך גם היה יכול לחבר את קינתו בשקט ובלי לסבול מן הריח.

השני –

כשבית שאן הפכה לעיר הלניסטית, טרחו תושביה לאמץ את פולחנו של דיוניסוס, אל של יין ודם, של אורגיות ושיכרות בוטה, של שגעון וחמת רצח. את אומנתו ניסה "קברו" אצל עירם, כדי לבסס את הקשר עם דיוניסוס.

מהיכן הביאו אז את השם "סקיתופוליס" לעיר, כלומר עיר הסקיתים? הם מעולם לא הגיעו הנה, ומקבריהם הרחוקים בקירגיזסטן ובקזחסטן שבגבול סין, לא עולה שאי פעם ידעו על קיומה של העיר הזו.

השלישי –

בתקופה הרומית חיו בעיר הזו יהודים, שומרונים, נוצרים ונוכרים. לפני כן נכרים שחטו יהודים. יהודים הסגירו נוצרים למוות. נוצרים הרגו שומרונים, שומרונים הסגירו יהודים ונוכרים רצחו נוצרים.

באיזה שבוע של התקופה הרומית חיו אם כן יהודים, שומרונים, נוצרים ונוכרים יחד, בדו-קיום המבורך?

הרביעי –

בתקופה הביזנטית חיו בבית שאן כארבעים אלף איש. היום חיים בעיר קצת יותר מ-18,000 איש. למה?

החמישי –

במורד המזרחי של העיר הקדומה, מעל אפיקו של נחל חרוד, עומד גשר רומי ענק, כמעט שלם. רואים עליו שיש בו שני חלקים שונים, ניגשים זה אל זה ונצמדים האחד לשני כך, שנוצרת אשליה כאילו יש במבנה הזה בקע, מעין חתך חד. מזה גם שמו – "הגשר הקטוע". ומספרים על הקיסר הביזנטי הרקלס, שבחרבו הפלאית חתך את הגשר כדי שעומר אבן אלח'טאב לא יוכל לעברו ולכבוש את העיר.

עומר לא עבר בגשר, אבל העיר נכבשה והפכה לעיר ביזנטית שמשלמת הרבה מס לשלטון המוסלמי. זה גמר אותה.

השישי –

מה שסייע לחיסולה באמת, הוא רעש אדמה נורא במאה ה-8. יפה לראות את טורי העמודים בחורבות בית שאן העתיקה, שהם שוכבים כולם באותה נטייה, כאילו בריון גדול דחף את כולם בבת אחת. האמנם טוב שיש אסונות טבע כדי ש-1300 שנה אחריהם, אפשר יהיה לומר – "הנה, בידינו הוכחה לנכונות תורתנו"?

השביעי –

בשולי עתיקות בית שאן, ליד הקניון הגדול, ניצב בצד מגרש החניה מבנה המסגד העתיק של בית שאן. הוא אחד המסגדים העתיקים בעולם ובמשך שנים היה גם מוזיאון העיר. היום הוא סגור, בחצרו יש מחסן ענק של חלקי אבן מגולפים, מצבות וכותרות שנמצאו בעיר הקדומה. מגגו אפשר לראות את כל עמק בית שאן ואת חזיתם היפה של הגלעד ורמת גדר.

נניח, שמבית הכנסת העתיק של דמשק היו עושים מחסן ומצמידים לגדרו אורוות סוסים. האם היינו דורשים מיד כינוס של כל הועדות הבינלאומיות לזכויות האדם, או שרק היינו מסתפקים בהודעה נחרצת שממשלת סוריה היא ממשלת זדון ויושבים בה נבלים?

השמיני –

ליד בית שאן התחוללו כמה וכמה פעמים קרבות ענק על גורלה של הארץ. במאה ה-13, נלחמו כאן פעמיים הערבים והתורכים, במונגולים. פעמיים המונגולים הפסידו. שמות כמו תימור לנק והולאגו, שהיו בצד המפסיד, מעבירים בי צמרמורת של התרגשות, ואין לי בכלל דעה על האירועים האלה.

התשיעי –

בית שאן היתה "ביסאן" מאז שנכבשה על ידי הערבים. היא גם היתה העיר הערבית הראשונה שנפלה בידי היהודים במלחמת העצמאות. ב-12 במאי 1948 נפלה העיר בידי יחידות של "גולני". כל תושביה גורשו או ברחו "מרצונם". חלקם לנצרת וחלקם לירדן. מן העיר הערבית לא נותר כלום. ממש שום דבר.

העשירי –

בתקופת "מלחמת ההתשה" בבקעה, בסוף שנות ה-60 של המאה שעברה, סבלה בית שאן מירי קטיושות חוזר ונשנה. מול הכניסה לגן הציבורי של התיאטרון הרומי העתיק, היה בית קפה ומסעדה שנקרא – "מסעדת הקטיושה". אז זה היה מצחיק.

האחד עשר –

ליד "מסעדת הקטיושה" יש בית חרושת לקרח. בקיץ היו חיילי המוצבים של צה"ל בבקעת הירדן מגיעים לכאן, עם רכב האספקה הדו-שבועי, ומוציאים מכאן גושי קרח בארגזי קירור למטבחוני המוצבים. מה שלא נמס בדרך - בין המפעל והמשאית שחנתה מולו - נמס בארגז הקרור אם המוצב היה דרומה לג'יפתליק.

השניים עשר –

במשך שנים עמד עץ יבש וציורי מאוד על הקצה המערבי של פסגת תל בית שאן. מי שעבר שם בשלושים השנים האחרונות היה משוכנע בוודאי, שהעץ גדל שם מאז ומתמיד ובגלל גילו המופלג הקריח, עליו נשרו והוא יבש ומת.

להד"מ. העץ נתקע בקרקע נטול שרשים, כחלק מתפאורה לצילומי הסרט "ישו כוכב עליון", שהיה להיט קולנועי בשנות ה-70.

השלושה עשר –

יום אחד פרצו טרוריסטים פלסטינים לבית שאן והשתלטו על בית מגורים. משחוסלו, התפרצו תושבים מבית שאן לבית, הטילו את גופות המחבלים מן החלון לרחוב והתעללו בהם קשות. לא היו תמונות בתקשורת.

הארבעה עשר –

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו בחפירות ארכיאולוגיות בעיר, בהיקף הגדול ביותר בארץ עד אז. תושב העיר שביתו הדל עמד בשטח החפירות, סירב בעקשנות להתפנות בתקווה, שככל שיעבור זמן הערך הכלכלי של פינויו יהיה גבוה יותר. תקוותו אמנם התמלאה רק בחלקה, אך עד פינויו הוא הספיק לגור על עמוד עפר גבוה שנותר בלב השטח, שדחפורים העמיקו לחפור בו מסביב לביתו. רק בעבור הרכילות אני סקרן לדעת מה שמו, ואיזה חלק של חלומו מומש לממון.

החמישה עשר –

קבוצת הכדורגל של בית שאן היא חלק מההיסטוריה הפוליטית והחברתית של העיר בעשור האחרון. היא היחידה גם, שעל אף השגיה העלובים, זכתה שעשו עליה סרט וגרמה לויכוח ציבורי בישראל עם פרשנויות חכמות על אנתרופולגיה, סוציולוגיה וכלכלה. בתנ"כ קראו לזה "נשיאים ורוח וגשם אין".

אם כבר הגעתם

· גני חוגה – פארק מים, שרידי שמורת טבע ומעיינות.

· כוכב הירדן – מצודה צלבנית

· גן השלושה – הוא הסח'נה

· נחל הקיבוצים – המעיינות שוקק ומודע.

ילי/מאור:

אין "איפה זה", כי זו עיר שלמה. אין "טריוויה", כי אפיה של כל הרשימה הוא טריוויה וזה גם ארוך.