כל זמן שמערות מראשה ותל מראשה וחורבות בית-גוברין היו של עם ישראל, שהיו באים אצל המקומות האלה, מתפלשים במרבדי פרחים בחורף, משתופפים במערות ובמחילות כל השנה ונאכלים בחום בחרבוני הקיץ, היה תל גודד מקום שצופים עליו מרחוק. הוותיקים קראו לו תל אלג'דידה והיו הכל עוברים דרכו בשביל ההולך מבית-גוברין אל מצפה משואה. זה מקומה של מורשת גת, עירו של הנביא מיכה המורשתי, היו אומרים ומצביעים על התל, שראשו שטוח כשולחן והוא בולט על סביבותיו ונראה למרחוק.
יום אחד נטלו הרשויות את תל מראשה ומערותיו, ניקו מה שניקו, הקיפו את סביבותיו בגדר ותמורת התשלום שאתם מותירים בכניסה, אפשר אף לבוא אל העבר האחר של המערות, בגבול קיבוץ בית גוברין. גם שם חשפו נפלאות מימי קדם; אמפיתיאטרון רומי ובתי מרחץ, מצודה צלבנית וכנסייה ביזנטית. הפכו את קרבי האדמה וחשפו לאור השמש את המבנים והרחובות של כל מה שידעו הדורות רק מן הזכרון ההיסטורי הכתוב ולא ממראית העין.
ובגופו העיקרי של הגן הלאומי, אלה שזוכרים את הימים נטולי הגדר והקופה הרושמת, בהם התפלשו באבק הקיץ ובבוץ החורף, יוכו באלם של התפעלות אל מול המבואות המוארים, השלטים המסבירים את נפלאות המחילות הסמויות מן העין, ומן שהשבילים והמעקות שבהם נאחזים, כדי שלא יופר שיווי המשקל, ומישהו חלילה וחס שוב יחזור לקריסה השפופה של העבר.
כך אפשר לטייל באור החשמל ובקומה זקופה במערת הקולומבריום שבה נחצבו בשורות אלפי גומות על הקירות המסותתים, ולפי דברי השלט נועדו לגידול יונים; כך עוברים בשופי אל מערת הבריכה, שהיא כחללי הספוג מתחת לתל מראשה, ובחללים האלה אגרו אנשי העיר – יהודים ואדומים וצידונים – מים לימים של יובש ואולי אף של מלחמה. וגם בית בד לאצירת שמן יש שם, ספון במערות חצובות בסלע הלבן הבוהק, ובתי מלאכה ומגורים – להצן את חיי האנשים מפני להט החמה בחרבוני הקיץ הנוראים, ומערות שקברו בהן את מתי הקהילה הצידונית בארונות גדולים, וציורי קיר צבעוניים של ציד וחיות, נוגנים ושרים – מעטרים את קירותיה, ועוד נפלאות רבות בגן הזה של עתיקות בית גוברין, שהעין לעולם לא תשבע מהן.
אלא שמאותו יום שהמקום הפך "רשמי", פנו מי שפנו מן המטיילים החסים על ממונם, והפכו את תל גודד, לַמָּקוֹם שממנו מראים על תל מראשה מרחוק ואומרים ששם היתה מקומה של עיר גדולה שביצר המלך רחבעם, והיא עמוסה בתגליות ארכיאולוגיות ובמערות חצובות והוותיקים קוראים לו תל סנדח'אנה על שמה של חנה הקדושה, סבתו של ישוע הנוצרי.
לבה של שפלת יהודה עשיר לעייפה במקומות שמטען דברי ימיהם כבד ועמוס. אין כמעט גבעה שאין חורבה נחבאת בחורשיה, ואין כמעט עמק אחד בין הגבעות, שאין בו סימן למעשי ידי הקדמונים - באר וגדר, קירות וכבשנים, גיתות ובתי-בד וכיו"ב סימנים. מראשו של תל גודד רואים את כל ארץ הפלישתים, מן הים בואכה עמק איילון ומן ההר ועד לפאתי עזה. אין תל ואין מבצר קדום, שלא ראו אותו מראש התל, ומובן אם כן, כיצד היו אנשי מורשת גת אוספים ממונם של העוברים בדרכים העתיקות שבין ארץ פלישתים והערים בהר יהודה, ומדוע חמדו ערי המבצר הגדולות שבשפלה את הגבעה הזו, עד כדי כך, שכבר לפני כשלשת אלפים וחמש מאות שנה התלונן הנציב המצרי של פרעה אחנאתון על כך, שמלך לכיש התנפל על מוּחְרַשְתִ, היא מורשת, שנקראה גם מורשת גת.
בדופן התל נפער פתח של כלום והוא פתחה האחד של הרבה מחילות ומערות, בורות וחללים המחוברים בינם לבינם בחורים ובתעלות. יש וההולך אל תוך המערות האלה יזחל על גחון כלטאה, יש שיכווץ עצמו כחילזון ויש שיפתל את גוו כה וכה כדי להיחלץ מן המצרים ולבוא אל חדר, שבו יוכל לזקוף גוו לשאוף מעט אוויר. עלטה שוררת בפנים ואין לקור ולחום מן החוץ דריסת רגל שם. "מערות מסתור" הוא השם שניתן לכאלה, בכל השפלה ואף במקומות אחרים בארץ, על שום שלוחמים ומשפחותיהם עשו אותן לימים של גזירות ומלחמות. בימי המלחמות בסורים וברומיים היו יורדים יושבי הערים והכפרים שבשפלה אל מעבה האדמה, אוכלים ושותים ממה שהכינו מבעוד מועד. תופשי הנשק היו מגיחים מחוריהם באפילת הלילה ומכים באויביהם ואחרים היו יושבים בעלטה ומכלים ימיהם בתקוה ובתפילה. משהיו האויבים מוצאים כניסה צרה כזו אל מחבואי המורדים, לא היו מעזים להכנס אל המחילות אלא מבעירים מדורות של זרדים לחים בפתחיהן ומשלחים עשנן פנימה, עד שספו כל יושבי המסתור בעשן ובחנק.
עוד בסביבה
