בצפון מזרח הכנרת לא מתרומם שום גולן כפי שהוא עושה את זה בחלקים אחרים של חופיו המזרחיים של האגם. שם משתרע עולם, שאין כמותו בכל הארץ. על שטח שבין 15 ל- 20 קמ"ר יש מזיגה מופלאה של חמש לגונות קטנות, שלוש לגונות בינוניות ואחת ענקית. ביניהן יש עשרות ערוצונים קטנים בבזלת, שמהם חמישה-עשר מושכים מים כל השנה ובחלק מהם אפשר אפילו לשחות. הקרקע שטוחה כשולחן ואין כאן שום יער, אך בכל זאת אי-אפשר לראות מעבר למרחק של כמה עשרות מטרים, כי סבך הצמחיה על המים אינו מאפשר.
ירדן, משושים, דליות ושפמנון הם הנחלים המגיעים אל המרחב הזה, מתפזרים עליו לעשרות הזרועות, שבעבוע מימיהן הקנה לו את השם אַלבְּטֵיחָ'ה. כלומר - המקום בו בוקעים המים בכל מקום. זרועות הנחלים האלה נפגשות בפתאומיות, ויוצרות נחל ושוב נפרדות באותה פתאומיות. רק על שפת הכנרת עצמה נרגעת התזזית הזו והמים, הבאים במרוצה בפלגים, נעצרים בשרטון החול האפור של חופי האגם ומתאחדים ללאגונות הקסומות, המוקפות בסבכים ירוקים. הסבכים הם של קנים וסוף, של עצי דולב ותאנה, אשל וערבה, דקלים ואקליפטוסים, שהביאו לכאן מי שחשבו שאפשר לחיות כאן - גם יהודים וגם סורים, לפני שהמקום נכבש במלחמת ששת-הימים. ואגב סבך צמחים - גם כל ערוצון וכל חריץ, המושך מים מן הגולן לכנרת דרך הבטיח'ה הזו, מכוסה בשדרה של הרדופים וערבות וגפני בר ותאנים, וההולך במי הנחלים ומבוסס עד מתניו במים קרירים וצלולים, עושה זאת במנהרה של ירק, שקרני אור קטועות חודרות בעד הסכך ומנמרות את המים בכתמים של זהב, והוא מנצנץ עם תנועת המים ומטיל את אורו בחזרה אל כיפת הירק האפלולית כמו בנשף פנסים עליז.
בתוך היכלי הירק האלה, רוחשים חיים כמו בכוורת. לא קל לראות, אבל האוזן היא זו שמפוצה במשהו על העוורון הכפוי. צוויחות הפרפורים ולבני-חזה עם נעיצת מקורם בדג או בצפרדע חסרת-מזל מחרישות את האוזן, כמו גם הנחירות הדקיקות של האנפות, שנשמעות לעיתים כמו טרוניות צרודות של רכלניות בקרן רחוב. הפטפוט האינסופי של סִבְכִים ועלוויות, חוחיות, פרושים ודוחלים עזי-כתמים הוא מוסיקת רקע אינסופית, שממנה עולה מדי-פעם, כמו תלונתו של אבוב על רקע הכנורות - קריאותיהם של התורים. ואם, כשעובר חתול ביצות מנומר בסבך ומשפיל מבט, או נמיה שהולכת שפופה כזוחלת, או חזיר בר, שנע בכבדות, נובר, חופר ובוטש ואחר-כך גם יורק את לעוסיותיו, או אז משתתקת מקהלת הצפורים - נותרים ניסוריהן של הציקדות, והם עולים ויורדים כמו הנדנוד של פועלי כביש, שמתקנים בשבת בצהרים צינור מתכת, מנסרים אותו ומשייפים אותו ומעצבנים את כל השכנים בסביבה....
לבד מטבע עתיר דציבלים וטעון מתח, יש לסבך המים הזה גם פינות של רשעות אנושית, כמו למשל הסיפור ההיסטורי על דייגי הכנרת, שבאים לצוד כאן את ה"מושטים" ומפוצצים מטענים מתחת למים, אחד בחבל לאסוף ועוד תשעה להמית. כך סתם. או ספורו של "בית הבק", שהוא אתר לאומי, כמה בתי בזלת ישנים, הנצבים בין שפך הירדן והלאגונה הגדולה של המשושים, בצל עצי אקליפטוס ענקיים. כאן ניסו יהודים מחצי האי קרים להקים לעצמם בית בשנת 1904. אריסים היו על אדמותיו של בק סורי ממוצא כורדי - יוסף עבד א-רחמאן. הם בנו את הבתים ונטעו את האקליפטוסים, חלו בקדחת ומתו ושארית הפליטה נסה, כל עוד נפשה, מן המקום הזה אחרי פחות משנה.
היום אסור להכנס אל בית הבק כי "חברים של" זכו במקום ב"מתנה". בתואנה של מרעה סוסים ובקר, הטובים לפתיחת שבילים בסבך הצומח שבין הלאגונות, השתלטה משפחת "החברים של" על חלק משמורת הטבע של הבטיח'ה, ואין מכלים בידם, ואמנם מבחינת הפרצות בחוק - הכל כשר, אבל הריח.....
ועוד משהו עבור הרשומות: השם א-זאכּיה הוא השם הערבי, שניתן למים הזכים בלאגונה הגדולה של נחל משושים. זו הענקית, שנוצרת בשפך נחל דליות היא אלמג'רסה, ומקור שמה אולי בטחנות קמח, שהפעילו אכרים סורים. אולי. גם שמות בעברית היו כאן. כל הבטיח'ה נקראת בקעת בית-צידא על-שם עיר עתיקה בשם זה, ששרידיה קבורים כנראה, בתל א-תלוויה הסמוך ואולי לא שם, אולי בבית הבק?
מי שרוצה לראות את כל הנפלאות האלה, יכול להגיע עד חניון הזיתים. בצמוד ממש לחניון - יש נקודת חדירה דרך הסבך אל ערוץ הנחל הזורם. כאן פותחים במסע הליכה-שיחיה - עד המקום שבו אסור יותר להתקדם מטעמים של שמירת טבע. יוצאים מן הנחל שמאלה והולכים חזרה לחניון הזיתים. מהלך קילומטר אחד בסך הכל. הדרכים אינן מסומנות בצבע!!
איך ומה
1. נוסעים בכביש המזרחי של הכנרת (מס' 92).
2. בצומת מעלה גמלא פונים מזרחה בדרך משובשת, שהופכת מיד לדרך עפר בין מטעי בננות.
3. בפניה הראשונה (צומת T של דרכי המטעים) פונים ימינה ובפניה הראשונה הבאה - פונים שמאלה עד חורשת זיתים עם פח זבל. זהו חניון הזיתים.
4. ציוד חיוני - כובע, בגדים להליכה במים ונעלי התעמלות.
5. מים - חובה. אוכל - פחות. אפשר לקנות קודם ואח"כ בצמתים.
עוד בסביבה
1. פארק הירדן. הגישה אליו מכביש 888 העולה מצומת בית-צידא לבית המכס העליון ליד גשר בנות יעקב. נופי ערוצים זורמים של הירדן, סבכי צמחיית מים. טחנות קמח עתיקות ופינות מנגל מבורכות.
2. כפר נחום - אתר לחובבי ארכיאולוגיה של ראשית הנצרות.
3. טבחה - דומה, אבל עם פסיפסים ביזנטיים יפהפיים.
4. כורסי - אתר נוצרי נוסף. כנסייה, מנזר ומושבה של נזירים מהתקופה הביזנטית. אין מה לעשות, הכינרת קדושה לנוצרים והם כל הזמן בנו שם מקומות קדושים.
טיולון קריעה
לעלות ברגל במעלה נחל משושים מן הנקודה בה הנחל נפגש עם הכביש הצפוני של הכינרת (כביש 87). משם בדרך עפר מסומנת בירוק, כ- 7 ק"מ בעליה עד בריכת המשושים.
מבריכת המשושים, שביל אדום עולה ימינה (מעל המפלון) ואחרי כ- 2.5 ק"מ (קודם הולכים בעליה, אח"כ בקוצים ואח"כ בירידה), מגיע לעין נטף, שבתוך נחל זוויתן. משם השביל האדום מטפס בתלילות אל יער יהודיה, נפגש שם בשביל הירוק ואיתו, יש לחצות את היער ואחרי כ- 2 ק"מ להגיע לחניון יהודיה.
צומח
בגדות הנחלים המרשתים את הבטיח'ה, אפשר למצוא יותר מפה ושם את שיחי הנענע. זו שבחיי הבר, לא נראית בדיוק מבריקה ועסיסית כמו הנענע החריפה (המנטה), שמגדלים אצלנו מתחת לברזים בחצר וגם באדניות, אלא זו שכאן היא עדינה יותר, עליה רכים יותר, כמעט קטיפתיים וריחה לא ממש מנטה, נגיד - מנטה עם סוכר....
כל נפלאותיה של הנענע בתור תוסף למיץ לימון במסעדות, תה נענע, עלי נענע בסלט חי וגם בסלט מת, הכל מוכר ואנוכי - קטונתי. אז במקום מידע פראקטי אך מיותר, הרי כמה שימושים פחות מוכרים בנענע, אבל כנראה שיש בהם יותר משמץ של אמת, ובכל מקרה אין בשימושים האלה שום סיכון.
ובכן - משקה נענע עוזר:
לנזילת דם מן הבטן
לתנועת הלב
ממית תולעים
מסייע לנשיכת כלב שוטה
מסייע להוציא חלב משדי אישה
משכך כאבי גב ופרקים
טוב נגד כאבי אוזניים
מועיל נגד גרדת
מרגיע עקיצת חרקים ארסיים
מונע הריון כי פוגע בזרע (!)
טוב להכנת שיקויי אהבה.
זהו. יש עוד, אבל נגמר לי האוויר מבית-המרקחת הריחני הזה.
