לפנים, היה המסע אל "המקושתת", כך נקרא המקום בעברית, כרוך בהליכה של ממש בשביל נאה, ובכדי למצות את ההנאה האמיתית מן ההליכה בו, היה זה תמיד 'שביל של חורף'. לפיכך הוא היה תמיד בוצי, ירוק, ובין אבני הבזלת השחורות שלו עלו הפרחים בעונתם כנגיעות המכחול של סרה.
תכונה לו, לאוירו של הגולן, שבימי החורף הוא זך ושקוף ומכל מקום בו כמעט,רואים איך על צפונו גוחן החרמון הלבן והכבד, את הרי הגעש הכבויים, שתוחמים את אפקו במזרח, וממערב, כחלחלים ועגולי גב, כורעים הרי הגליל אל עמקיהן של חולה וכנרת.
במעט חום – שהרי גם את חורפינו הקרים ביותר מנמרים ימים חמים – מתמר אד כחלחל מן האדמה ומרעיד את קווי האופק כאילו מסך שקוף הורד שם ומערסל את ההרים. אלה גם הימים שאניצי שרשים משתרגים באדמה מתוך הפקעות והבצלים, פוקעים את מלאותם ומעלים כחניתות קטנות הפוצעות את הקרום האפל שסגר עליהן את ניצני הפרחים, לנקד בצבע את שטיח הירק של החורף.
בתוך כל הרכות הזו חתוך יובל של נחל סמך, ששדרת ערבות מתפתלת באפיקו ומדרונותיו התלולים מסולעים ועמוסים בחזירי בר, שועלים, זאבים, תנים, נמיות, צבאים, ושאר חייתו-בר ועופות דורסים גדולים מרחפים מעליהם בדממת המשחרים לטרף.
על מדרונו, נמוך מטור סלעי הבזלת אשר חוגרים את שפתו, שרועה חורבה שחורה, שאבניה מגובבות, כאילו רשע גדול עקר את קירות בתיה מקדם, הטיל אותם זה על זה ובחשם בערבוביה גדולה ואף כיסה אותם בערמות גדולות, אבן על אבן.
את שמה הסורי של החורבה הכרנו – "אם אלקנאטיר" – ואף התנאינו בשמה העברי, שעל כן שתי קשתות אבן גדולות בנויות על קירו הזקוף של ה'זונאר', הוא הסלע הזקוף אשר חוגר את החורבה מערפה. למרגלות הקשתות, שאבניהן מסותתות נאה וגימורן מושלם, נובעים מים זכים – עין אלצפריה, שפירושו הוא "מעיין צפרירי הבקר". הם נקווים אל שוקת ארוכה ומכוסים בכתמים ירוקים ועדינים של עדשת המים, מאכל תאווה עתיר חלבונים לחמורי הבדואים בימי ייחומם.
לפני יותר ממאה שנים שוטט כאן - ודווקא ביום קיץ לוהט ועמוס קוצים ממאירים, שמתרוממים ברגיל מתוך שטיחי העשב הכמושים של הקיץ – סיר לורנס אוליפנט, רומנטיקון ואיש חמודות אנגלי, אשר רבה היתה ידו בסיוע למתי מעט מן היהודים אשר חפצו אז, בניגוד כמעט מוחלט לדעת הארגונים הציוניים, להתיישב דווקא בגולן. הוא , ואחר כך אחרים – חוקרים גרמניים ואנשי כנסיה שונים – ראו בין גלי ההריסות הדלים כמה שרידים של בניינים גדולים, כרכובים ועמודים, וכתבו את שראו עיניהם בסקירות מלומדות ובדוח"ות, שאף סייעו לימים לאויבי האימפריה העותומנית לדעת את מוצאות הארץ ומבואותיה.
רובם ככולם סברו שאלה שרידי בית כנסת עתיק. ומשום שעוד בימי הפלישות הערביות הגדולות לחילת סוריה ובימי המלחמות שנלחמו במלכות אדום הרשעה לפני כמעט י"ד מאות שנים, חיו יהודים בגולן התחתון, שדותיהם פורחים, אסמיהם מלאים בר, בהמתם פורה, בעירם מניב ובתיהם מלאים תינוקות, היו בעשרות עיירותיהם גם בתי כנסת – מהם מפוארים כבקצרין ומהם צנועים יותר.
לדאבוננו אין אנו יודעים את שמות כל עיירות קדמונינו. אל נכון לא היה כאן מקום בשם אם אלקנאטיר, אלא שאבותינו לא טרחו לכתוב ספרי הדרכה למטיילים ואף לא להנציח באטלסים ובגאזאטירים את שמות יישוביהם, אלא שאם היה ביישוב כלשהו חכם בתורה ופוסק, סיני ועוקר הרים וטוחנם זה בזה ומבין בעליונים כבתחתונים, כי אז היו דבריו מתגלגלים אל בין עלי הספרים הקדושים שלנו והיינו יודעים, שפלוני אשר אמר כך וכך בא ממקום כזה וכזה.
כאן, באם אלקנאטיר, לא התגורר מן הסתם אפילו חכם אחד, שדבריו היו ראויים להשתקע בספרי ההגות והמשפט היהודי ומשכלתה הרעה אל תושבי המקום והם עזבוהו ללא שוב, נשתכח גם שם עיירתם וקיבל את השם – "המקושתת".
כיוון שלאחרונה נערכות במקום פעולות חשיפה מבורכות – כך התגלו מעלות אבן מעוטרות העולות אל הבמה או אל מתקן חיוני אחר, וכתובת חקוקה על קשת, עמודים, רצפה, חזית כניסה מהודרת ועוד כהנה אוצרות ושכיות המענגות את העין, הלב והדעת – ואפילו שומר בשכר הוצב במקום כדי למנוע מזדים ובני בליעל לחמוס את האוצרות, כדרך שחובבי ארצנו אוהבים, דוגמת המנוח השודד – שהיה שר בישראל – משה חד העין, איני יכול להלין על מאום; אך פטור בלא כלום אי אפשר: האמנם אגודת ידידיו, או שמא זו עמותה, של השר המנוח (לא השודד) רחבעם זאבי, באמת לא עומדת על הגיחוך הקל העולה מתרגום השם הערבי הטהור "אם אלקנאטיר" ל"קשתות רחבעם" ? ומה היה נפסד כבודו של המנוח אם היו מותירים את שם המקום כמות שהוא, או אפילו מניחים לתרגומו הנכון – "המקושתת" ומוסיפים, בצניעות משהו, שלט נאה שבו תעלה על נס את אהבתו בחייו לאתרים כגון דא ואף היו מציינים, שהפעילות המדעית במקום היא לזכרו, בהשראתו, ואפילו על שמו. אבל ככה, סתם? "קשתות רחבעם"?
איפה זה
במפת הטיולים וסימון השבילים חרמון וגולן (מס' 3). אפשר להגיע אל מגרש חניה מעל האתר, בדרך עפר כבושה היטיב ומשולטת לפי השם "קשתות רחבעם", אשר מסתעפת שמאלה מכביש הגישה אל נטור, כמה מאות מטרים לפני הכניסה אל היישוב.
