אבא חלפתא (ובניו גם)
אבא חלפתא היה כנראה איש גדל מידות ורב עלילה. גם בניו מן הסתם, אלא אם הסתופפו בצילו רק משום שמו הגדול.וכיצד יודעין? שהרי אפילו עוברים אצלו בורים ועמי ארצות, שאינם מבדילים בין תנא לאמורא ובין גאון לסבוראי והם משולים לתינוקות שנשבו בין הגויים – חפים מכל דבר תורה ועושים לשון קודש שבפיהם פלסתר; אפילו הם, מכירים מייד שאיש גדול ונשוא פנים היה אותו אבא חלפתא לפי העץ המתמר מעל ציון קברו, שיש מעט עצים בארצנו אשר אמירם מגיע כה קרוב לשמיים כמו זה.
אלון התבור עצום הממדים עומד שם מן הסתם דורות רבים, לא בהכרח מימיו של אבא חלפתא ואף לא מימי בניו שמעון ויוסי, אך ללא ספק רבים ימי חייו כימיהם של גורי האר"י הקדוש מצפת שאני חושד בהם חשד אמיתי, כאילו הם האחראים למופע הפגאני המופלא בלב הגליל.
זה דורות שבכל המזרח הקדום מקדשים עצים ואבנים, מעיינות והרים; ולא שאנו, בני העם הנבחר, שונים מן הכלל הזה. נהפוך הוא. אבותינו הקדמונים צווו להציג אבנים גדולות במקומות שונים כמו
שכם וחברון ובית אל, אירועים מקודשים נתארעו בראשי הרים כ
גריזים ו
עיבל ו
מוריה, אלה גדולה קודשה בשכם, אלון בצעננים, אלון מורה בלב השומרון וכיו"ב עצים עתירי כבוד הונצחו בספר הספרים, כמקומות שבהם כובד האל, ולמצער הריח בהם את הניחוח שהיתמר מבשר הקרבנות והזבחים, השלמים והעולות ולעתים אפילו התרחשו בהם ניסים של ממש כמו אש אלוהית
בהר הכרמל, סולם כושר למלאכים בבית אל ואפילו מקדש של ממש – בירושלים תובב"א.
כיוון שיצא קצפם של נביאינו על שכנינו, וכינו אותם בשמות גנאי ואף נטפלו אל אלוהיהם בראשי ההרים , ועל במות אבן ותחת עצי אלה ואלון ועצים גדולים אחרים ונותני צל – כאילו נביאינו לא הכירו את העצים והאבנים "שלנו" - נמצאנו למדים, שבעצם גויים כישראלים עסקו באותו סוג של טקס, רק השם הפרטי של האל היה שונה, והריב היה מי יירש את מי, ומי גדול ממי.
נעלמו ה
כנענים, ה
חיווים,
היבוסים, ה
גרגשים וגם ה
אמורים ונותרנו אנו לבדנו עם העצים והמעיינות והאבנים. וכיוון שבעוונותינו גלינו מארצנו, ובאו
אדומים וישמעאלים וערביאים ובני נביות כולם דוברי ערבית וגם הם מקדשים בכפריהם עצים ואבנים וגו', ברור הוא שעם ירש כאן עם, ותרבות את קודמתה, וגם העצים הקדושים והאבנים האלוהיות היו שייכים פעם לאלה ופעם לאלה. ומי, שכדי לקבע את האבן והעץ לתרבותו ולאלוהיו, סיפר על קבורת קדוש מן המעלות הראשונות בין השרשים או תחת האבן, עשה זאת פעם בעברית ופעם בערבית וכך אין לדעת אם שיח' סעיד הוא רבי
נחמיה העמסוני ואם הרב (הצדיק)
כרוספדאי, אינו אלא א-נבי עסיר בנדורה.
כך אנו מוצאים את הגליל ואת יהודה ואת השומרון עמוסים בכגון אלה ובאים יהודים בשעות האור ומקדשים את
תנאיהם ואמוראיהם ובחלוף השעות מגיעים הערביאים ומקדשים כדרכם את שיח'יהם ונביאיהם, ומי שאמר שאין דו-קיום, לא ידע מה הוא סח.
אלא מאי? גדול הגליל מכל שאר מחוזותינו בקברי צדיקים וקדושים, כי מאז שבצפת של המאה ה-16 שאגו גורי
האר"י בדבקות ובתשוקה בלילות ירח מלא, לבעול מעשי חתנים קדושים את אדמתו הקדושה של הגליל, ולהזדווג באור הלבנה אל דברי הקודש בזוך צדיקות ובטהרת הלמדנים, היו אותם ברי אוריין פושטים לכל עבר ומוצאים בדרך אלוקית ומיוחדת את מקומותיהם הקדושים של כל תנאינו ואמוראינו וגאונינו וצדיקינו; מהם שכבר היו משוחים בשמן המשחה של אומות העולם ומהם שאומות העולם נטלום אחר כך ועשו בהם שימוש דומה ונטול שמץ של שכינה.
ואיך יודעים אם כן מי גדול ממי? מי שעצו גדול יותר, ומי שאבנו כבדה יותר ומי שמעיינו שופע יותר, הוא הזוכה. יוצא איפא
שהנביא חבקוק – יומם וא-נבי יקוק – לילה, קטן ודל
מרבי הושעיה איש טיריא כי זה עצו קטן וההוא עצו גדול, וקטן שבקטנים הוא זבולון (א-סבלאן) כי עצו סחוף ומעוט אמיר ואילו א-נבי ח'זורי הוא נפיל אימתני, שנתברך בעצים הרבה שגזעיהם גדולים וצמרותיהם עניפות ומצלות.
והיוצא מכל אלה הוא רבי אבא חלפתא שעצו הוא הגדול מכולם, ומעורר הוא כבוד ויראה ופליאה הרבה, ואפילו נוסיף את שני בניו אליו – שהרי הם קבורים ליד אביהם הגדול - וכאילו מסיבתם גדל העץ לממדיו. אפילו אז יפה לעמוד בצילו, להתעלם לחלוטין מן הזוהמה שמותירים אחריהם המתפללים, רוממות האל בגרונם וידם משלחת אשפה וטינופת אל כל עבר, ולמלמל ביראה גדלה ובכוונה אמיתית – "מה נאה אילן זה" או, "מה יפים מעשיך השם".
איפה זה
העץ הענק של אבא חלפתא נמצא בצומת חלפתא, שהוא מפגש כביש 85 מכורזים לצומת חנניה עם כביש 908, הבא ממע'אר.
קברי האב והבנים והעץ הענק מוקפים בגדר בטון נמוכה ויש שם מקום וצל לרבים.
מותר לשמור על הנקיון. זה בחינם.
אם כבר הגעתם
· חורבת כפר חנניה – קברי צדיקים לרוב, שרידי בית כנסת קדום וחורבת יישוב עתיק.
טריוויה
"פגאן", או "פגאני", שמופיע בסיפור המקום על אבא חלפתא, אינו מילה של גנאי ואינו בהכרח שווה - זלזול למושג "עכו"מ" השגור בפינו המתנשא מעל אומות העולם.
המילה פגאן נגזרה מיוונית, ששם נתכוונה אל מי שעובד לכוחות הטבע, וכך יוצא איפוא כי החוגגים את חג האסיף וחג הביכורים וראש השנה לאילנות ומועדי הלבנה במילואה או הירח בחרמשו וכיו"ב, גם הם פגאנים שבפגאנים.
כיוון שהנצרות הקדומה, עת שבנתה את מעמדה מול עולם רומי-הלניסטי ומול חברות ותרבויות עתיקות ומרובות פנים, כינתה כדרך זלזול של חלשים בשם "עובד טבע" - כלומר "פגאן" - את כל מי שלא דבק באמונה שהאל הוא אחד, ישו הוא בנו ואמו לא זנתה, אלא אירע בה נס ביולוגי חד פעמי בתולדות היקום. כיוון שזכתה הנצרות בסופו של דבר, בכל הקופה וגם בקופאים ובקופאיות, נותר המושג הנאה לכשעצמו – "עובד לטבע" - כאיזה כתם של גנאי על מצחם של אלה, שחשבו שכל סיפור ישו ודרך לידתו, מצוצים מן האצבע, שלא לומר דברים בוטים יותר.
